דורותיאה למברט צ'יימברס

דורותיאה למברט צ'יימברס: שבעה ניצחונות בווימבלדון והפסד אגדי אחד

דורותיאה למברט צ'יימברס (Dorothea Lambert Chambers) למדה לשחק טניס כשהכתה בכדור אל קירות בית הכומר של אביה באילינג, ועד פרישתה היא זכתה ביותר תוארי יחידות בווימבלדון מכל אישה בריטית לפניה או אחריה. המשחק המפורסם ביותר בקריירה שלה, עם זאת, היה כזה שהפסידה בו: גמר בשנת 1919 נגד הסנסציה הצרפתייה בת ה-20 סוזן לנגלן (Suzanne Lenglen), שהציב את עשרות שנות הניסיון של האלופה המכהנת בת ה-40 מול עידן חדש ואתלטי יותר של טניס נשים — והוכרע רק לאחר שתי נקודות משחק לפני שלנגלן ניצחה סופית.

ילדות בבית הכומר

דורותיאה קתרין דאגלס (Dorothea Katharine Douglass) נולדה ב-3 בספטמבר 1878, באילינג שבלונדון, בתם של הכומר הנרי צ'ארלס דאגלס, איש דת בכנסיית סנט מתיו. כאשר עברה המשפחה לדרך נורת' קומון 7 בשנת 1887, החלה דורותיאה הצעירה לתרגל טניס בחבטת כדורים אל קירות בית הכומר — משטר אימון מאולתר ומכוון עצמית שקדם לכל אימון רשמי ומעיד על מזג תחרותי בעל הנעה עצמית יוצאת דופן כבר בילדותה. היא השתתפה בטורניר הראשון שלה בגיל שבע-עשרה, בשנת 1896, והצטרפה למועדון הטניס אילינג לון ב-1899 לפני שערכה את הופעת הבכורה שלה בווימבלדון בשנת 1900. בשנת 1907 נישאה לרוברט למברט צ'יימברס, סוחר, בטקס שערך אביה, והזוג התיישב בתחילה באילינג לפני שעבר למרכז לונדון.

דומיננטיות בווימבלדון

בין 1903 ל-1914, למברט צ'יימברס ביססה את מעמדה, לפי דבריו של אחד התיאורים הביוגרפיים, כ"שחקנית המובילה באנגליה, אם לא בעולם". היא זכתה בתואר היחידות בווימבלדון שבע פעמים — ב-1903, 1904, 1906, 1910, 1911, 1913 ו-1914 — סך שעדיין מדורג שלישי בהיסטוריה של הטורניר ונשאר, עד היום, מספר תוארי היחידות הרב ביותר שזכתה בו אישה בריטית בווימבלדון. לאורך קריירת הווימבלדון שלה שנמשכה עשרים שנה היא הגיעה ל-12 גמרים וצברה מאזן יחידות של 32 ניצחונות מול 8 הפסדים, שיעור הצלחה יוצא דופן שנשמר לאורך שני עשורים. בזוגות היא הייתה מתחרה חזקה אך ללא תארים בסופו של דבר, עם מאזן של 29–11 בזוגות נשים ו-24–11 בזוגות מעורבים באליפויות, מבלי שזכתה באף אחד מהם.

משחק שלם לימנית

בני זמנה והיסטוריוני טניס מתארים את למברט צ'יימברס כשחקנית ימנית שהתבססה על "משחק מגוון בכל המגרש וחבטות קו אחורי אמינות" — רב-גוניות ועקביות ולא נשק דומיננטי יחיד, סוג של משחק שנבנה כדי לשחוק יריבות משחק אחר משחק ולא להכריע אותן מיד. תושייה זו הפיקה את אחד מהישגי השלמות המתועדים המוקדמים של הספורט: בגמר ווימבלדון של 1911 היא הפכה לשחקנית הראשונה, גבר או אישה, שזכתה בגמר יחידים מרכזי מבלי להפסיד אף משחקון, "בייגל כפול" (double bagel) כה מוחלט שהוא נותר נתון סטטיסטי ציון דרך בהיסטוריה המוקדמת של הטורניר. היא גם זכתה במדליית זהב אולימפית ביחידות נשים במשחקי לונדון 1908, והוסיפה אליפות בינלאומית לדומיננטיות שלה בווימבלדון, והיא שיתפה את מומחיותה בדפוס, כשכתבה את ספר ההדרכה "טניס דשא לנשים" (Lawn Tennis for Ladies) בשנת 1910.

THE FREE TEST
How high is yours?

Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.

Take the IQ test →

הגמר של 1919 נגד לנגלן

המשחק המגדיר את הקריירה של למברט צ'יימברס הגיע ב-1919, כאשר בגיל 40 התמודדה מול סוזן לנגלן בת ה-20 בגמר וימבלדון. המשחק נכנס למיתולוגיה של הטניס כחילופי משמרות סמליים — הניסיון המצטבר של האלופה הגדולה ביותר של התקופה האדוארדית מול הסגנון המודרני והאתלטי שלנגלן עמדה להפוך לדומיננטי בעשור הבא. למברט צ'יימברס החזיקה בשתי נקודות משחק לפני שלנגלן ניצחה בסופו של דבר, החמצה כה קרובה שהיא נזכרת היום פחות כתבוסה ויותר כעדות לכך עד כמה האלופה המבוגרת עדיין הייתה אימתנית. היא המשיכה להתחרות ברמה הגבוהה ביותר שנים לאחר מכן, והפכה, בגיל 41, לפיינליסטית המבוגרת ביותר בווימבלדון, ונשארה פעילה מספיק כדי לייצג את בריטניה בנבחרת גביע וייטמן (Wightman Cup) עד שנת 1925, בגיל 46 — אריכות ימים תחרותית כמעט ללא תחרות בקרב בני דורה.

מעבר לטניס

האתלטיות של למברט צ'יימברס לא הוגבלה לטניס: היא גם התחרתה בבדמינטון ובהוקי עבור מידלסקס, מה שמרמז על יכולת ספורטיבית רחבה ומקיפה ולא על קריירה שנבנתה דרך התמחות בלבד. לאחר שסיימה את ימי המשחק שלה, היא שימשה כקפטנית נבחרת גביע וייטמן של בריטניה ועבדה כמאמנת, כשהיא מעבירה את עשרות שנות הידע הטכני שצברה לדור הבא של שחקנים בריטים.

מדוע דורותיאה מכונה גאונה

הטיעון לתיאור למברט צ'יימברס במונחים המתקרבים לגאונות נשען על שליטה פיזית ואריכות ימים תחרותית ולא על כל טענה לחדשנות אינטלקטואלית: שבעה תוארי וימבלדון, שיא נשים בריטי שטרם נשבר, גמר "ללא הפסד משחקונים" שעדיין ראוי לציון, וקריירה תחרותית המשתרעת משנות העשרה שלה ועד סוף שנות הארבעים לחייה הם הישגים אובייקטיביים ומדידים המציבים אותה בין השחקניות הדומיננטיות ביותר בהיסטוריה המוקדמת של הספורט. בני זמנה תיארו אותה כ"יריבה שיש לחשוש ממנה", שפה המייחסת למצוינות מתמשכת ותושייה טקטית — משחק בכל המגרש שהיה מסתגל מספיק כדי לנצח לאורך שני עשורים מלאים של תחרות מתפתחת — ולא כישרון מרהיב יחיד.

אף אחד מהמקורות שנבדקו כאן לא מיישם את המילה "גאונות" עליה ישירות, ויהיה זה מוגזם לטעון שהם צריכים: הישגה הוא הישג של בעלת מלאכה, שנבנה מהרגל ילדות שנלמד בעצמה של הכאת כדור אל קיר בית כומר לכדי משחק שלם מבחינה טכנית וניתן להתאמה אינסופית, משוכלל באמצעות חזרתיות ולא נובע מכל תובנה מושגית ייחודית. מה שהשיא שלה תומך בו ללא עוררין הוא שהיא הייתה אחת המתחרות הטובות והעמידות ביותר בעידן המעצב של הספורט שלה — טענה על מיומנות וסיבולת, לא על סוג הגאונות הטרנספורמטיבית שהמילה שמורה לעיתים עבורה.

מורשת

למברט צ'יימברס נפטרה ב-7 בינואר 1960, לאחר שבילתה יותר משני עשורים כאחת הדמויות המצליחות והמכובדות ביותר בטניס הנשים. היא נותרה, לפי הנתונים, האישה הבריטית המצליחה ביותר בהיסטוריית היחידות של וימבלדון, והגמר שלה ב-1919 נגד סוזן לנגלן נשאר כאחת מחילופי המשמרות הבין-דוריים הנוגעים ללב בספורט — המלאכה הכמעט מושלמת של אלופה ותיקה המפנה את הדרך, בפער הקטן ביותר, לעידן החדש והאתלטי שיגדיר את העשור הבא.