דונלד טוסק: הקאמבק המתמיד של פולין
דונלד טוסק (Donald Tusk) הוספד פוליטית פעמיים – לאחר שהפסיד את מקומו בסיים ב-2005, ולאחר שנשלח לפרישה פוליטית בבריסל ב-2019 – ובשתי הפעמים חזר לשלטון; בפעם האחרונה עשה זאת לאחר שגייס חצי מיליון איש לרחובות ורשה, בטרם זכה מחדש בראשות הממשלה שעזב תשע שנים קודם לכן. מעטים הפוליטיקאים האירופים שניהלו ממשלה לאומית, עמדו בראש המועצה האירופית במהלך משברי היציאה של יוון (Grexit) והיציאה של בריטניה (Brexit), ואז שבו לנהל את הממשלה הלאומית שוב.
ילדות קשובית בגדנסק שלאחר המלחמה
טוסק נולד ב-22 באפריל 1957 בגדנסק, למשפחה בעלת שורשים פולניים, גרמניים וקשוביים. אביו היה נגר ואמו אחות; סבו מצד אביו, יוזף טוסק, שרד את הכליאה במחנה הריכוז נוינגמה (Neuengamme) וערק מאוחר יותר משירות כפוי בוורמאכט כדי להצטרף לכוחות המזוינים הפולניים במערב – פרט שעלה מחדש, בגרסה מעוותת, במהלך מערכת בחירות לנשיאות. טוסק תיאר את זהותו הקשובית, מיעוט גבולי שנחשד בחוסר נאמנות על ידי נאצים וקומוניסטים כאחד, כמרכזית לאופן שבו הוא תופס את אירופה. הוא למד היסטוריה באוניברסיטת גדנסק, סיים את לימודיו ב-1980, והיה פעיל בוועד הסטודנטים של תנועת "סולידריות" (Solidarność) בעת שתנועת האופוזיציה האנטי-קומוניסטית בפולין צברה כוח סביב המספנות בעיר הולדתו.
ממורד ליברלי למפלגת המצע האזרחי
הקריירה הפוליטית של טוסק לאחר 1989 עברה דרך שורה של מפלגות ליברליות ומרכז-ימין בטרם מצא מסגרת יציבה. הוא היה ממייסדי המפלגה הליברלית-דמוקרטית (Liberal Democratic Congress) ב-1989, נכנס לסיים ב-1991, איבד את מושבו ב-1993, וכיהן בסנאט החל מ-1997. בשנת 2001 היה ממייסדי מפלגת המצע האזרחי (Civic Platform - PO), המפלגת המרכזית שעליה נשענה הקריירה שלו מאז. הוא התמודד לנשיאות ב-2005 וזכה ב-36.6 אחוזים בסיבוב הראשון בטרם הפסיד ללך קצ'ינסקי, במירוץ שבו נעשה שימוש לרעה בשירותו הצבאי הקצר והכפוי של סבו בוורמאכט נגדו.
שבע שנים כראש ממשלה
מפלגת המצע האזרחי ניצחה בבחירות של 2007 עם כ-42 אחוזים מהקולות מול 32 אחוזים למפלגת חוק וצדק, וטוסק הושבע לראש הממשלה ב-16 בנובמבר 2007. הוא ניצח שוב ב-2011, והפך לראש ממשלת פולין הראשון שנבחר מחדש מאז נפילת הקומוניזם. תקופת כהונתו הראשונה שילבה בניית כבישים ואצטדיונים לקראת אליפות אירופה בכדורגל יורו 2012 עם צעדי צנע במהלך משבר החוב האירופי, כולל העלאת מס ערך מוסף מ-22 ל-23 אחוזים. הוא נסוג עם כוחות פולניים מעיראק עד אוקטובר 2008, חימם את היחסים עם גרמניה ורוסיה, הפך את פולין למדינה הסלאבית הראשונה שהכירה בעצמאות קוסובו, ועמד בראש הנשיאות התורנית של האיחוד האירופי במחצית השנייה של 2011. הוא עזב את ראשות הממשלה ב-22 בספטמבר 2014 כדי לקבל את תפקיד נשיא המועצה האירופית בבריסל.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ניהול אירופה בעשור הקשה ביותר שלה
טוסק עמד בראש המועצה האירופית מ-1 בדצמבר 2014 ועד 30 בנובמבר 2019 – הוא נבחר מחדש במרץ 2017 על ידי 27 מתוך 28 המדינות החברות, כאשר רק ממשלת פולין התנגדה. לפי תיאורו שלו, התפקיד אורגן סביב אובססיה אחת: "אחדות – לייטמוטיב, משימה, כמעט אובססיה שלי, מההתחלה". הוא שמר על איחוד ה-27 אל מול התוקפנות הרוסית באוקראינה, והתעקש שרוסיה תטופל כ"בעיה אסטרטגית" ולא כשותפה, תוך שמירה על הסנקציות לאורך כהונתו. במהלך השלב החריף של משבר החוב היווני ביולי 2015 הוא סייע לתווך את העסקה שכינה מאוחר יותר "הסכם יווני" (aGreekment), ובכך מנע יציאה יוונית מגוש האירו. הוא ניסה לנווט את הגוש בין מה שכינה "אירופה פתוחה" לבין "מבצר אירופה" במהלך משבר המהגרים, ובילה חלק גדול מתקופת כהונתו השנייה בניהול הברקזיט, תוך אזהרה לפני משאל העם ב-2016 מפני "השלכות קשות" של פרישה, ולאחר מכן התעקש שאין חלופה רכה לברקזיט קשה מלבד היעדר ברקזיט כלל. בפברואר 2019 אמר בפומבי שאלו שקידמו את הברקזיט "ללא טיוטת תוכנית" ראויים ל"מקום מיוחד בגיהינום", משפט שמשך תשומת לב כמו כל הודעה רשמית של המועצה באותה שנה. הוא גם השתמש בתפקידו כדי להזהיר את מנהיגי האיחוד האירופי ישירות מפני ממשל טראמפ במכתב פתוח בינואר 2017, והתנגד לצינור הגז נורד סטרים 2 ב-2018.
חזרה לוורשה, חזרה לשלטון
טוסק חזר לפולין ביולי 2021 כדי לתבוע מחדש את הנהגת המצע האזרחי, שהייתה אז באופוזיציה לממשלת חוק וצדק, שאותה האשים בשחיקת עצמאות הרשות השופטת ופלורליזם בתקשורת. הוא ארגן שתיים מהפגנות הרחוב הגדולות ביותר בהיסטוריה הפוסט-קומוניסטית של פולין – עצרת ביוני 2023 לציון יום השנה לבחירות החצי-חופשיות של 1989 שמשכה מאות אלפי אנשים, ו"מצעד מיליון הלבבות" באוקטובר 2023, ימים לפני הבחירות הכלליות. הקואליציה האזרחית סיימה כגוש השני בגודלו, אך בשילוב עם שתי מפלגות ברית קטנות יותר, החזיקה ברוב; לאחר שראש הממשלה המכהן מטאוש מורבייצקי הפסיד בהצבעת אי-אמון, הסיים מינה את טוסק ברוב של 248 מול 201, והוא הושבע ב-13 בדצמבר 2023 לכהונה שלישית כראש ממשלה. ממשלתו החדשה פעלה במהירות להדחת הנהלת הטלוויזיה הממלכתית, קידמה רפורמה משפטית, והמשיכה בתמיכה צבאית באוקראינה תוך הידוק הגבול בין פולין לבלארוס וב-2024, השעיה זמנית של זכויות מקלט לאנשים החוצים אותו באופן לא חוקי – תפנית ימינה בנושא הגירה שעוררה ביקורת מהאגף השמאלי של הקואליציה שלו. הוא קידם את פיתוח האנרגיה הגרעינית, חתם על הסכמי שיתוף פעולה עם יפן, קנדה וצרפת, והעלה את הוצאות הביטחון הפולניות לכ-4.7 אחוזים מהתמ"ג עד 2025, מהגבוהות בנאט"ו.
מחלוקות ומחיר ההישרדות
קריירה כה ארוכה צברה חיכוך. הקשר התעסוקתי של בנו מיכל לחברת התעופה OLT Express, שנחשפה מאוחר יותר כקשורה להונאת הפונזי של אמבר גולד, אילץ את טוסק להעיד בפני ועדה פרלמנטרית ב-2017. מדיניות ההגירה שלו מאז 2023 הותקפה משמאל ככניעה לימין הלאומני שאותו החליף. וביקורתו מאוגוסט 2025 על המצור הישראלי על עזה כגורם לרעב עוררה נזיפה רשמית ממשרד החוץ הישראלי.
מדוע דונלד נחשב לגאון
טוסק אינו גאון במובן של מלומדות או המצאה; איש אינו זוקף לזכותו רעיון מקורי בכלכלה, משפט או תיאוריה פוליטית. מה שכן מיוחס לו שוב ושוב – על ידי פקידי האיחוד האירופי, עיתונאים המסקרים את בריסל ויריבים כאחד – הוא אינטליגנציה טקטית וכושר בניית קואליציות חריגים במיוחד: היכולת לקרוא חדר של עשרים ושמונה ראשי ממשלה מסוכסכים, למצוא את המכנה המשותף המינימלי שמחזיק אותם יחד, ולשתוק עד הרגע שבו אמירה בוטה תועיל יותר משעה נוספת של משא ומתן. מניעת ה-Grexit, שמירה על אחדות ה-27 בברקזיט, ובניית קואליציה של ארבע מפלגות המסוגלת להדיח ממשלה לאומנית מושרשת – כל אלו הם תוצרים של המיומנות הספציפית הזו: קריאת תמריצים ואישיות במקום ייצור רעיונות. טענת הנגד הכנה היא משמעותית: מבקרים משמאל אומרים שהיפוכי המדיניות שלו בנושאי מקלט והגירה מאז 2023 מראים את אותה גמישות טקטית שבה השתמש בציניות, תוך כפיפת עקרונות לכל מה שמתמטיקה קואליציונית דורשת, והבטחות מס השווא של תקופת כהונתו הראשונה תואמות את אותו דפוס. גאונות, כשהיא מיושמת על טוסק, מתארת את האינסטינקט של מפעיל פוליטי, לא של אינטלקטואל.
מורשת
תהיה אשר תהיה ההכרעה הסופית לגבי ממשלתו השלישית, חותמו של טוסק על הפוליטיקה האירופית כבר נקבע: הוא האדם היחיד שהוביל גם מדינה מרכזית באיחוד האירופי וגם את המועצה האירופית עצמה, ועשה זאת דרך משבר המטבע, משבר המהגרים והברקזיט מבלי שהאירו או האיחוד יתפרקו במשמרת שלו – תוצאה שלדבריו מעולם לא הייתה מובטחת ומעולם לא הייתה מקרית.