דולורס אוריורדן (Dolores O'Riordan): הקול שמאחורי Zombie
בהיותה בת שתים-עשרה, עמדה דולורס אוריורדן על כיסא מול חבריה לכיתה והכריזה: "שמי דולורס אוריורדן ואני הולכת להיות כוכבת רוק", ולאחר מכן שרה. עשור לאחר מכן היא כתבה את אחד משירי המחאה המכוננים של שנות ה-90 לאחר שצפתה בצערה של אם בחדשות הערב. קולה - כלי נגינה יודלינגי, מייבב ובלתי מתפשר מלימריק (Limerick), שמבקרים השוו ל"קדושה הכלואה בנבל זכוכית" - הוביל את להקת הקראנבריז (The Cranberries) למכירות של יותר מ-40 מיליון אלבומים והפך אותה, במילותיו של ראש ממשלת אירלנד דאז, ל"קול של דור".
ילדות בבאליבריקן (Ballybricken)
דולורס מרי איילין אוריורדן נולדה ב-6 בספטמבר 1971, בבאליבריקן, מחוז לימריק, אירלנד, הצעירה מבין תשעה ילדים במשפחה קתולית אדוקה ממעמד הפועלים; שניים מאחיה מתו בינקותם. אביה, טרנס, עבד כפועל חקלאי עד שתאונת אופנוע ב-1968 הותירה אותו עם נזק מוחי; אמה, איילין, שעבדה בהסעדה בבית ספר, עיצבה את חייה המוזיקליים המוקדמים. אוריורדן הפגינה כישרון כבר מינקותה - בגיל חמש, מנהל בית הספר שלה נתן לה לשיר בפני תלמידי כיתות ו' - ובגיל עשר היא כבר שרה בפאבים מקומיים ושירתה כסולנית ליטורגית במקהלות כנסייה. בין הגילים שמונה לשתים-עשרה היא עברה התעללות מינית על ידי אדם שנתנה בו אמון, חוויה שלדבריה מאוחר יותר הזינה ישירות את כתיבת השירים שלה. בתיכון לורל היל קולייסט (Laurel Hill Coláiste FCJ), שם מנהלה זכר אותה כ"סוערת, פרועה, אך מקסימה", היא זכתה כמעט מדי שנה בתחרות השירה האירית "סלוגאד" (Slógadh), אגרה עשרים מדליות, אך עזבה את בית הספר בגיל שמונה-עשרה ללא הסמכה רשמית, כשהיא בוחרת בכתיבת שירים על פני לימודים נוספים.
ההצטרפות לקראנבריז
בשנת 1990 נבחנה אוריורדן ללהקה מלימריק בשם "קרנברי סו אס" (Cranberry Saw Us), שהקימו האחים מייק ונואל הוגאן (Noel Hogan) והמתופף פרגל לאולר (Fergal Lawler), כשהיא שרה חומרים מקוריים וגרסת כיסוי לשינאייד או'קונור (Sinéad O'Connor). הגיטריסט נואל הוגאן נזכר מאוחר יותר: "ברגע שהיא שרה, אתה יודע, הלסת שלך פשוט נשמטה מהקול שלה". היא חזרה עם שיר שכתבה בעצמה, "Linger", והתקבלה במקום. הלהקה, ששינתה את שמה לקראנבריז, הוציאה בשנת 1993 את האלבום Everybody Else Is Doing It, So Why Can't We?, אלבום שהגיע למקום הראשון וששיריו "Dreams" ו-"Linger" – האחרון שבהם הגיע למקום ה-8 במצעד ה-Billboard Hot 100 כשאוריורדן הייתה בת עשרים ושתיים – ביססו את הלהקה בעולם.
Zombie ושנות השיא
אלבומה השני של הלהקה, No Need to Argue (1994), הפך לתקליט הנמכר ביותר בעולם במחצית הראשונה של 1995 בזכות הסינגל המוביל שלו, "Zombie". אוריורדן כתבה את השיר בגיטרה אקוסטית בדירתה בלימריק לאחר שצפתה בדיווח טלוויזיוני על הפיגוע של ה-IRA ב-1993 בוורינגטון, אנגליה, שבו נהרגו שני ילדים, ג'ונתן בול בן השלוש וטים פארי בן השתיים-עשרה. "אני זוכרת שראיתי את אחת האימהות בטלוויזיה, פשוט שבורה", אמרה. "Zombie" כבש את מצעדי הפזמונים במדינות רבות והפך לשיר הראשון של להקה שסולנית עומדת בראשה שהגיע לראש מצעד ה-Hottest 100 של Triple J, שיא שהחזיק מעמד לבדו במשך שש-עשרה שנים; אביו של טים פארי, קולין, כינה מאוחר יותר את מילות השיר "מלכותיות ומציאותיות מאוד" בלכידת המחיר האנושי של הסכסוך. אותה תקופה הביאה עמה עומס מקצועי: אוריורדן סבלה מפציעה רצינית ברצועות הברך בזמן סקי בתחילת 1994, ומאוחר יותר הודתה: "הייתי מאוד מדוכאת והייתי אנורקסית בצורה קיצונית באותו תקליט, וכשהוא יצא מצבי הלך והידרדר".
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מנעד בלתי צפוי
הקראנבריז המשיכו עם האלבומים To the Faithful Departed (1996) ו-Bury the Hatchet (1999), שניהם הצלחות במצעדים הבינלאומיים, לפני שאוריורדן הופיעה בקונצרט חג המולד בוותיקן בדצמבר 2001, שרה לפני האפיפיור יוחנן פאולוס השני בליווי תזמורת של 67 נגנים מול קהל טלוויזיוני עולמי שהוערך ביותר מ-200 מיליון איש – הופעה שחזרה עליה בשנים מאוחרות יותר. היא גם הופיעה עם לוצ'אנו פבארוטי (Luciano Pavarotti) בקונצרט התרמה לבוסניה ב-1995, שם לפי הדיווחים הנסיכה דיאנה אמרה לה שההופעה ריגשה אותה עד דמעות. בשנת 2003 הלהקה יצאה להפסקה; אוריורדן אמרה שהיא "הפכה לאסירה של הפרסום של עצמה ולא הצליחה למצוא איזון בחייה". היא הוציאה שני אלבומי סולו, Are You Listening? (2007) ו-No Baggage (2009), לפני שהקראנבריז התאחדו ב-2009, כשאוריורדן מסבירה: "ברגע שהתחלנו לנגן זה הרגיש כאילו מעולם לא הפסקנו". הלהקה הוציאה את Roses (2012), ולציון יום השנה ה-25 שלהם, את העיבוד התזמורתי Something Else (2017), שמבקר אחד ציין כי הראה שקולה הפך "מדוד יותר, גמיש יותר ועשיר בבגרות".
קול ומלאכת מחשבת
מוזיקאים ומפיקים תיארו את הטכניקה של אוריורדן בפירוט יוצא דופן. המפיק גיל מור (Gil Moore) כינה אותה "כישרון שניתן מאלוהים... אמנית בעלת סגנון ייחודי מובהק, רוח חופשית מאוד... האנטיתזה של כותבת נוסחתית". מבקר ה-Los Angeles Times מייקל ווד (Mikael Wood) כתב שיש לה "גוון קול גבוה ואוורירי שיכול להפוך לפראי ללא אזהרה", הבנוי על "ריצות ווקאליות פרחוניות שירשה מהמסורת הקלטית", והגשתה המעוטרת והיודלינגית שאבה ישירות משירת אביה ומסגנון השירה הלא-מלווה האירי שן-נוס (sean-nós). המלחין אנג'לו בדלאמנטי (Angelo Badalamenti), שעבד איתה על פסקול סרט ב-2004, כינה אותה "פזמונאית נפלאה עם קצה חד בקולה". היא הקליטה בדרך כלל בשלושה או ארבעה טייקים בלבד, ותהליך הכתיבה שלה היה, לפי דבריה ודברי שותפיה, אינסטינקטיבי ברובו: המפיק דן ברודבק (Dan Brodbeck) סיפר שהיא שרה "מילים מהראש; זה תמיד היה ברגע של דחף, תגובה מהבטן", בעוד נואל הוגאן תיאר קבלת אימיילים מקוטעים ממנה בשתיים לפנות בוקר: "חמישה-עשר כאלה, אבל כולם, נניח, שתי שורות".
חיים אישיים ומוות
אוריורדן נישאה לדון ברטון (Don Burton) ב-1994; לזוג נולדו שלושה ילדים לפני שהתגרשו ב-2014. היא אובחנה עם הפרעה דו-קוטבית ב-2015 בעקבות מאבק לאורך כל חייה בדיכאון, נדודי שינה וחרדה. ב-15 בינואר 2018, היא מתה בלונדון בגיל ארבעים ושש, מטביעה שנגרמה כתוצאה מהרעלת אלכוהול.
מדוע דולורס מכונה גאונה
מוזיקאים ומפיקים שעבדו עם אוריורדן נמנעו לעיתים קרובות מהמילה "גאונה" לטובת הביטוי "כישרון שניתן מאלוהים" – אך מה שהם מתארים קרוב לכך: כישרון כתיבה אינסטינקטיבי ולא מלומד ברובו, שמקורו בטראומה אמיתית ומתורגם למלודיה כמעט ללא היסוס, וקול המושרש טכנית במסורת השן-נוס אך ייחודי מספיק עד שחברי הלהקה אמרו שהוא עצר את החדר בפעם הראשונה ששמעו אותו. "Zombie" הוא העדות הברורה ביותר: המנון גלובלי שנבנה בישיבה אחת מתוך צער גולמי על מהדורת חדשות, לא מתוך חישוב. הטיעון שכנגד הוא שלאוריורדן לא הייתה הכשרה מוזיקלית מתקדמת – היא עזבה את בית הספר בגיל שמונה-עשרה והגיעה רק לדרגה 4 בפסנתר – כך שמה שהיה לה היה יכולת טבעית מרוכזת וגישה רגשית ולא וירטואוזיות מלומדת שהמילה "גאונה" לעיתים מרמזת עליה; התיאור שלה על תהליך כתיבת השירים, המגיע בפרצים קצרים בשתיים לפנות בוקר, מצביע על אינסטינקט ודחף ולא על תכנון מוקדם. זה היה, לפי כל עדות שנאספה כאן, אמיתי ונדיר, אך גם בלתי נפרד מסבל אמיתי.
מורשת
מותה של אוריורדן הניע את מגזין Billboard להכתיר אותה כאמנית הנשית המובילה בכל הזמנים במצעד השירים האלטרנטיביים, ואלבום שלאחר המוות, In the End, שיצא בשנת 2019 עם הקלטותיה הקוליות האחרונות, זכה במועמדות לגראמי לפני שהלהקה התפרקה רשמית. יותר מרבע מאה לאחר ש-"Zombie" כבש לראשונה את המצעדים, קולה נותר הצליל שהמאזינים מזהים ביותר עם העימות של הרוק האלטרנטיבי של שנות ה-90 עם אלימות פוליטית.