דילמה רוסף: הטכנוקרטית ששרדה הכל חוץ מפוליטיקה
ב-16 בינואר 1970 נכנסה סטודנטית לכלכלה בת עשרים ושתיים לבר בבסאו פאולו שבו המתינו שוטרים בלבוש אזרחי. היא נשאה נשק, מה שמנע ממנה לברוח. עצירה שהייתה עמה העידה מאוחר יותר כי היא עיונתה במשך עשרים ושנים ימים באמצעות מכות, סרגל ושוקים חשמליים. ארבעים ואחת שנים לאחר מכן היא קיבלה את אבנט הנשיאות כאישה הראשונה שממשלת ברזיל. באפריל 2016, בזמן שבית הנבחרים הצביע על הדחתה, חבר פרלמנט אחד הקדיש את הצבעתו לקולונל קרלוס אלברטו בריליהנטה אוסטרה, שפיקד על מנגנון החקירות DOI-CODI של הדיקטטורה שכלאה אותה. שנתיים לאחר מכן, אותו חבר פרלמנט היה נשיא.
בתו של גולה בולגרי
היא נולדה בבלווריזונטה ב-14 בדצמבר 1947. אביה, פדרו רוסף — שנולד פטר רוסב — היה עורך דין ואיש עסקים בולגרי שנמלט فار מארצו ב-1929 כדי לחמוק מרדיפה כחבר המפלגה הקומוניסטית והתיישב בברזיל בשנות ה-30. אמה, דילמה ז'יין דה סילבה, הייתה מורה בבית ספר. הבית היה מבוסס ורווי ספרים: פנימיית מנזר דוברת צרפתית, ואז, ב-1964, שנת ההפיכה, מעבר לתיכון המרכזי המעורב בבלווריזונטה.
המאבק המזויין
בגיל תשע-עשרה היא הצטרפה לארגון פוליטיקת הפועלים ולאחר מכן לאגף החמוש שלו, פיקוד השחרור הלאומי, ובהמשך לארגון הממוזג VAR-Palmares. מה בדיוק עשתה שנוי במחלוקת אמיתית. קצינים מיחידת החקירות OBAN כינו אותה "אחד המוחות" של המרד; תובע צבאי כינה אותה "ז'אן דארק של החתרנות". עדויות ממקמות אותها מנהלת כסף משודדי בנק, מנהלת דירות מסתור ורוכשת מכונית. היא הכחישה בעקביות או המעיטה בערכם של דיווחים אלה. חברה לנשק קרלוס מינק אמר שתפקידה זכה להגזמה דווקא משום שהפכה בהמשך לדמות חשובה.
עשרים ושניים ימים
מה שאינו שנוי במחלוקת הוא המאסר. היא נידונה לשש שנים, ועונשה הופחת בערעור בבית המשפט הצבאי העליון לשנתיים וחודש. היא שוחררה בסוף 1972, קלה בעשרה קילוגרמים ועם בעיית בלוטת התריס שליוותה אותה כל חייה. זכויותיה הפוליטיות הושעו למשך שמונה עשרה שנים. תחת חקירה היא מסרה מיקום מסוים אך הגנה על זהותם של קרלוס אראוחו, שלו נישאה מאוחר יותר, ומריה סלסטה מרטינס. היא החלה לימודי כלכלה באוניברסיטה הפדרלית של מינאס ז'ראיס ב-1969 וגורשה ב-1973 בגין חתרנות תחת צו 477; היא סיימה לבסוף את לימודיה באוניברסיטה הפדרלית של ריו גראנדה דו סול ב-1977. היא נרשמה לתכניות תואר שני ושלישי בקמפינאס אך לא השלימה אף אחת מהן — עובדה שתגרום לה מאוחר יותר מבוכה כאשר הופיעה בביוגרפיות רשמיות.
הטכנוקרטית
הקריירה השנייה שלה נבנתה כולה על מומחיות במערכות. היא הייתה מזכירת האוצר של פורטו אלגרה מ-1985, נשיאת קרן הכלכלה והסטטיסטיקה של המדינה, ומ-1999 עד 2002 מזכירת האנרגיה של ריו גראנדה דו סול, תקופה שבה יכולת ייצור החשמל של המדינה עלתה ב-46 אחוזים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →לולה מינה אותה לשרת המכרות והאנרגיה ב-2003. היא שמרה על האור דולק — עניין לא קטן במדינה שחצבה חשמל שנתיים קודם לכן — וקידמה את המדיניות שעליה היא גאה ביותר: העלאת דרישת התוכן המקומי לפלטפורמות ימיות של פטרובראס מ-15–18 אחוזים ליותר מ-60 אחוזים, דבר שהביא את תעסוקת בניית הספינות בברזיל מ-500 עובדים ל-40,000 עד 2008. תוכנית האלקטפיקציה הכפרית שלה "אור לכולם" הגיעה לכ-12 מיליון בני אדם עד 2010. ביוני 2005 היא הפכה לאישה הראשונה שכיהנה כראש הסגל, כשהחליפה את ז'וזה דירסו לאחר התפטרותו בשערוריית השוחד של המנסלאו. עמיתים תיאר אותה באותו אופן לאורך כל הדרך: מרשימה מבחינה טכנית, חרוצה להפליא, וחסרת רגישות פוליטית.
נשיאה אישה ראשונה
היא מעולם לא התמודדה לתפקיד נבחר כאשר לולה הכתיר אותה כיורשתו. היא ניצחה בסיבוב השני ב-31 באוקטובר 2010 עם 56 אחוזים, והושבעה לתפקיד ב-1 בינואר 2011. כהונתה הראשונה העמיקה את הארכיטקטורה החברתית של שנות לולה — בולסה פאמיליה, ברזיל ללא עוני, הבית שלי החיים שלי, רופאים נוספים — לצד הפחתות מס אנרגיה, פטורים על מוצרי יסוד והדחיפה לנפט בשכבות הקדם-מלח. במרץ 2013 היא החזיקה בשיעור תמיכה של 63 אחוזים. היא נבחרה מחדש באוקטובר 2014 מול אשיו נבס עם 51 אחוזים, הבחירות הצמודות ביותר בברזיל מאז 1989.
אז הקרקע נשמטה תחת רגליה. מחירי הסחורות קרסו, הכלכלה התכווצה, וחקירת לבה ז'אטו חשפה פרשת שוחד עצומה בפטרובראס, שדירקטוריון שלה היא ישבה מ-2003 עד 2010. שום ראיה ישירה הקושרת אותה לפרשה לא פורסמה לציבור, והיא הכחישה כל ידיעה מוקדמת עליה. זה לא משנה. התמיכה נפלה מ-63 אחוזים בתחילת 2015 ל-23 אחוזים בפברואר ול-9 אחוזים ביולי.
הפדאלאדס والنפילה
ההדחה שבאה בעקבות זאת לא התבססה על שחזור אלא על הפדאלאדס פיסקאיש — תמרונים חשבונאיים שבהם בנקים ממשלתיים כיסו התחייבויות ממשלתיות, שלטענתם הפרו את חוק התקציב. ההליכים נפתחו בבית הנבחרים ב-3 בדצמבר 2015. הסנאט השעה אותה ב-12 במאי 2016, והציב את סגן הנשיא מישל טמר כנשיא בפועל, וב-31 באוגוסט 2016 הצביע 61 מול 20 להרשיע אותה ולהדיחה. הצבעה נפרדת שמרה על זכויותיה הפוליטיות, מה שאיפשר לה להתמודד שוב — היא התמודדה לסנאט מטעם מינאס ז'ראיס ב-2018 וסיימה במקום הרביעי. היא כינתה את כל התהליך הפיכה.
מדוע דילמה נקראת גאונה
האנשים הראשונים שהצמידו משהו כמו המילה הזו לדילמה רוסף היו החוקרים שלה. קציני OBAN כינו אותה "אחד המוחות" של תנועת הגרילה; תובע צבאי כינה אותה "ז'אן דארק של החתרנות". היא בילתה חמישים שנה בדחיית האפיון הזה, וחברה הוותיק קרלוס מינק טוען שהוא נופח בדיעבד. זוהי צורה יוצאת דופן ומלמדת לתביעת גאונות: נעשית על ידי אויביה, ונדחית על ידי הנשואים לה.
המקרה הטוב יותר הוא טכני. הכישרון האמיתי של רוסף היה למערכות מורכבות — רשתות, תעריפים, שרשראות אספקה, כללי רכש — ולהחזקה של כמות עצומה של פרטים תפעוליים בראשה. העלאת דרישות התוכן המקומי של פטרובראס למעל 60 אחוזים וצפייה בתעשיית בניית ספינות שלמה צומחת מחדש סביב המדיניות אינה הישג רטורי; זו הנדסה עם חקיקה. שרים שלא אהבו אותה הודו במומחיות. היא שמרה על האורות של ברזיל דולקים, והרחיבה את החשמל לכ-12 מיליון בני אדם באזורים כפריים.
ואותו כישרון בדיוק הוא הסיבה לכך שהתווית נכשלת לבסוף. התכונה שהפכה אותה למנהלת יוצאת דופן — עקשנות על כך שהתשובה הנכונה צריכה להספיק — הפכה אותה לפוליטיקאית גרועה במדינה שהקונגרס שלה פועל על ניהול קואליציות, חסות וחנפנות. היא הייתה, לפי כל העדויות כולל אלה של בעלי בריתה, חסרת טקט פוליטי. היא לא יכלה לבנות את המגן המחוקקי שהיה עשוי להציל אותה, ומעולם לא תפסה באיזו מהירות אפשר להמיר פרקטיקה חשבונאית הניתנת להגנה טכנית לנשק חוקתי. גאונות אינה המילה הנכונה; אינטליגנציה מומחית אדירה, שמשודכת בצורה גרועה לתפקיד, היא הנכונה. הסיכום הכן הוא שברזיל הדחה את אחד האנשים המסוגלים ביותר מבחינה טכנית אי פעם להחזיק בתפקיד, מסיבות שהיו להן קשר מעט יחסית לכישוריה.
מורשת
היא לא נעלמה. מאז מרץ 2023 היא מכהנת כנשיאת הבנק לפיתוח חדש, מוסד ה-BRICS שיצירתו, כפי שמציין הדיווח של הבנק עצמו, היא לקחה בה חלק בפסגת פורטלזה ביולי 2014; מועצת הנגידים בחרה בה מחדש לכהונה נוספת. הבנק מזכה את נשיאותה בברזיל בייצוב כלכלי וביצירת מקומות עבודה, בהפחתת עוני שהוציאה את המדינה ממפת הרעב של האו"ם, ובתפקיד מכריע בהשגת הסכם פריז. בברזיל היא נותרת דמות שנויה במחלוקת: בעיני יריביה מנהלת שהפרה את התקציב, בעיני תומכיה אישה שעברה עינויים על ידי משטר אוטוריטרי אחד, הודחה על ידי תמרון פרלמנטרי, ואז ראתה את הצבעת ההדחה שלה מוקדשת למפקד המענים שלה — אש אדם המרצה כעת עשרות שנים על ניסיון להפיל את המדינה.