דייגו בנאליו: השוער שמנע שערים מספרד ומבנזמה
שלוש שנים ללא הופעה אחת בקבוצה הבוגרת של קבוצת המילואים של שטוטגרט (VfB Stuttgart) היו מביאות לסיומן את הקריירה של רוב השוערים עוד לפני שהחלה. הקריירה של דייגו בנאליו (Diego Benaglio) התחילה שם בכל זאת, ובסופו של דבר הובילה אותו לאליפות הבונדסליגה עם מועדון שמעולם לא זכה בה, להפתעה בגביע העולם מול אלופת אירופה המכהנת, ולעצירת פנדל מול אחד החלוצים הטובים ביותר של דורו.
מציריך לספסל המחליפים בשטוטגרט
דייגו אורלנדו בנאליו נולד ב-8 בספטמבר 1983, בציריך, שווייץ, ומחזיק באזרחות שווייצרית ואיטלקית כאחד. הוא גדל במחלקות הנוער של מועדון עיר הולדתו גראסהופרס (Grasshopper Club Zürich) לפני שעבר לגרמניה כנער כדי להצטרף לשטוטגרט, שם בילה כשלוש שנים מבלי לרשום ולו הופעה תחרותית אחת בקבוצה הראשונה, ושיחק במקום זאת עבור קבוצת המילואים. במקום לסיים את הקריירה שלו, התקופה המתסכלת הזו פשוט עיכבה אותה: בשנת 2005 הוא עבר לקבוצה הפורטוגלית נסיונל (C.D. Nacional), שם הפך לשוער הפותח לאחר עזיבתו של הנריקה הילאריו (Henrique Hilário) לצ'לסי ועזר למועדון להעפיל לגביע אופ"א בעונת 2006/07, ובכך ביסס סוף סוף את הרקורד בקבוצה ראשונה שחמק ממנו בגרמניה.
בניית אלופת בונדסליגה בוולפסבורג
וולפסבורג (VfL Wolfsburg) החתימה את בנאליו בן ה-24 מנסיונל בינואר 2008, ובכך סיימה תקופה פורטוגלית של שנתיים וחצי שבה רשם 69 הופעות ליגה. המאמן פליקס מגאת (Felix Magath), שעבד איתו בעבר בשטוטגרט, היה חד משמעי לגבי תוכניותיו עבור השחקן החדש: "דייגו יהיה השוער הראשון שלנו. הוא רוצה להשתפר והוא מושלם עבורנו". בנאליו עצמו הגדיר את המעבר כהגשמת שאיפה ארוכת שנים, באומרו: "זה תמיד היה הרצון שלי לשחק בבונדסליגה ואני שמח לקבל את ההזדמנות הזו". חלק מהמוטיבציה שלו היה גם תחרותי: באותה תקופה הוא היה רק השוער השלישי של שווייץ, עם שמונה הופעות מאז הופעת הבכורה שלו ב-2006 נגד סין, והוא היה זקוק לכדורגל גרמני סדיר בקבוצה ראשונה כדי לעקוף את פסקל צוברבולר (Pascal Zuberbühler) ופאביו קולטורטי (Fabio Coltorti) בסדר העדיפויות לקראת יורו 2008 שנערך על אדמת המדינה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המהלך התברר כמשנה גורל עבור השחקן והמועדון כאחד. כבר בעונתו המלאה הראשונה, 2008/09, החמיץ בנאליו שלושה משחקים בלבד כשזכתה וולפסבורג באליפות הבונדסליגה בפעם הראשונה ב-64 שנות ההיסטוריה של המועדון – הישג שהפך אותו מיד לאחד השוערים הצעירים המכובדים ביותר בליגה. הוא המשיך לרשום יותר מ-250 הופעות ליגה (מעל 293 בכל המסגרות) לאורך תשע עונות בוולפסבורג, והפך לבסיס ההגנתי של המועדון לאורך חילופי מאמנים מרובים, וחתם את זמנו שם בזכייה בגביע הגרמני (DFB-Pokal) בעונת 2014/15, קמפיין שבו ביצע עצירות מכריעות מול שינג'י קגאווה (Shinji Kagawa) ופייר-אמריק אובמיאנג (Pierre-Emerick Aubameyang). הופעותיו בוולפסבורג זיכו אותו בתואר כדורגלן השנה בשווייץ פעמיים, ב-2009 וב-2013 – הכרה שהציבה אותו בין השחקנים השווייצרים המעוטרים ביותר בדורו למרות ששיחק את כל שנות השיא שלו בחו"ל.
פרק אחרון במונקו
בגיל 33, כשנותרו שנתיים נוספות בחוזהו בוולפסבורג, חתם בנאליו על חוזה לשלוש שנים עם אלופת צרפת המכהנת מונאקו (AS Monaco) ביוני 2017, והגיע להתחרות עם דניאל סובאשיץ' (Danijel Subašić) ומורגן דה סנקטיס (Morgan De Sanctis) על תפקיד השוער הראשון תחת המאמן לאונרדו ז'ארדים (Leonardo Jardim). הוא כינה זאת "כבוד להצטרף למונקו, אלופת צרפת המכהנת", והוסיף כי עקב מקרוב אחר העונה שבה זכתה הקבוצה בתואר והתרשם מהתפתחותו של קיליאן אמבפה (Kylian Mbappé) הצעיר. עזיבת וולפסבורג לא הייתה החלטה קלה מבחינה רגשית: בנאליו תיאר את המועדון כמי ש"הפך לבית השני עבור משפחתי ועבורי", והמנהל הספורטיבי של וולפסבורג אישר באותה עת ששני הצדדים כבר הסכימו שיחזור לארגון בתפקיד אדמיניסטרטיבי לאחר הפרישה – הסדר נדיר שמעיד על כך שהוא היה שזור עמוק בזהות המועדון. הוא רשם 39 הופעות במדי מונאקו לפני ששוחרר ביוני 2020, והודיע רשמית על פרישתו מכדורגל מקצועני ב-18 באוגוסט 2020, ובכך חתם קריירת מועדונים שלפי חלק מהספירות כללה 470 משחקים ויותר מ-42,000 דקות משחק בארבע מדינות – 259 בבונדסליגה בלבד, לצד 69 בליגה הפורטוגלית הראשונה ו-26 בליגה הצרפתית הראשונה.
מניעת שערים מספרד ומבנזמה על הבמה העולמית
בנאליו צבר בין 61 ל-64 הופעות בנבחרת שווייץ בין 2006 ל-2014, תלוי בספירה, וייצג את מדינתו בשלושה גביעי עולם של פיפ"א – 2006, 2010 ו-2014 – כמו גם ביורו 2008, שאירחו במשותף שווייץ ואוסטריה. רגע השיא שלו הגיע בגביע העולם 2010 בדרום אפריקה, כאשר שווייץ רשמה את אחת ההפתעות הגדולות של הטורניר, כשניצחה את אלופת אירופה המכהנת ספרד 1–0 בשלב הבתים, כאשר יכולת השוערות של בנאליו הייתה מרכזית בשמירה על התוצאה המפתיעה. ארבע שנים לאחר מכן, בגביע העולם 2014 בברזיל, הוא סיפק רגע בולט נוסף, כשעצר פנדל של החלוץ הצרפתי קארים בנזמה (Karim Benzema). מעבר למחויבות בגביע העולם, בנאליו שימש כקפטן נבחרת שווייץ באולימפיאדת לונדון 2012. הוא הודיע על פרישתו מכדורגל בינלאומי ב-20 באוגוסט 2014, זמן קצר לאחר גביע העולם של אותה שנה.
מדוע דייגו מכונה גאון
כינויו של בנאליו כ"גאון" יהיה חסר בסיס לעומת מה שהרקורד אכן מתעד – אף מקור לא נותן לו קרדיט על המצאה מחדש של טכניקת השוערות או החזקה בתובנה טקטית יחידה במינה מעבר לעמיתיו. מה שהקריירה שלו אכן מדגימה הוא מערך מיומנויות אתלטיות ותפיסתיות ספציפי וברמה גבוהה החיוני לשוערות עילית: רפלקסים של עצירת כדורים מדויקים מספיק כדי למנוע פנדל של בנזמה על הבמה הגדולה ביותר של הכדורגל, קריאת מיקום טובה מספיק כדי לעגן הגנת בונדסליגה זוכת תואר תוך החמצת כמעט אפס משחקים בעונה כזו, והשלווה לעזור לתזמר את אחת מהפתעות גביע העולם הגדולות של העשור השני של המאה ה-21 מול דור הזהב של ספרד. מדובר בזמן תגובה אתלטי וקריאת משחק שנבנו דרך חזרתיות וניסיון, לא גאונות אינטלקטואלית במובן כלשהו – אותה הבחנה שמפרידה בין צלילה של שוער בשבריר שנייה לבין מסגרת טקטית של מאמן. הבחירה פעמיים לשחקן השנה של שווייץ, כבוד נדיר לשוער במדינה שאינה מזוהה בדרך כלל עם הכישרונות הגדולים ביותר של התפקיד, משקפת מצוינות מתמשכת ולא גאונות יחידה.
מורשת
מורשתו של בנאליו נשענת על המעלה הלא זוהרת של עקביות בתפקיד שבו לעקביות יש את החשיבות הרבה ביותר: כמעט עשור כשוער הראשון הבלתי מעורער של וולפסבורג, אליפות בונדסליגה שהמועדון מעולם לא זכה בה קודם לכן, גביע גרמני שהובטח בחלקו בזכות עצירות מכריעות שלו, והפתעה בגביע העולם מול ספרד שנותרה אחת התוצאות המפתיעות ביותר בהיסטוריה המודרנית של הטורניר. עבור שוער שבילה את שנותיו המקצועניות הראשונות בחוסר יכולת לפרוץ לקבוצה ראשונה כלל, זו קריירה שמוגדרת פחות על ידי רגע מסנוור יחיד ויותר על ידי שני עשורים של אמינות בתפקיד שסולח על פחות טעויות מכל תפקיד אחר על המגרש.