דייווי קרוקט: חבר הקונגרס שהצביע לבדו
בשנת 1830 הצביעה כל המשלחת של טנסי (Tennessee) לבית הנבחרים של ארצות הברית בעד "חוק פינוי האינדיאנים" (Indian Removal Act) של אנדרו ג'קסון (Andrew Jackson), למעט חריג אחד. החריג היה איש ספר כמעט חסר השכלה מאזור קנה קאנטרי (Cane Country) שברח מביתו בגיל שלוש-עשרה. ההצבעה עלתה לו במושבו בשנה שלאחר מכן. "האמנתי שמדובר בצעד מרושע ולא הוגן", כתב. "הצבעתי נגד הצעת החוק האינדיאנית הזו, ומצפוני עדיין אומר לי שהצבעתי הצבעה ישרה וטובה, כזו שלדעתי לא תגרום לי להתבייש ביום הדין".
ילדות בשירות כפוי
דייוויד קרוקט (David Crockett) נולד ב-17 באוגוסט 1786 במחוז גרין (Greene County), טנסי, ליד נהר נוליצ'אקי (Nolichucky River), למשפחה ממוצא הוגנוטי-צרפתי, סקוטי-אירי ואנגלי. אביו ג'ון, שנולד בסביבות 1753 במחוז פרדריק (Frederick County), וירג'יניה, נלחם בקרב קינגס מאונטן (Battle of Kings Mountain) במלחמת העצמאות של ארצות הברית, ועד שהיה בנו בן שתים-עשרה, שקע בחובות מספיקים כדי להעביד את הילד אצל אדם בשם ג'ייקוב סיילר (Jacob Siler) כדי להחזיר את הכסף. דייוויד רעה בקר והתלמד ככובען בקרייסטצ'רץ' (Christiansburg), וירג'יניה. בשנת 1800, בגיל שלוש-עשרה, ברח מהבית. הוא נשא את פולי פינלי (Polly Finley) ב-16 באוגוסט 1806 ונולדו להם שלושה ילדים; לאחר מותה במרץ 1815 הוא נישא לאליזבת פאטון (Elizabeth Patton) ונולדו להם שלושה ילדים נוספים. בנו, ג'ון ווסלי קרוקט (John Wesley Crockett), הפך בעצמו לחבר בקונגרס של ארצות הברית.
שנות המיליציה
ב-20 בספטמבר 1813 הוא התגייס כסייר לתקופה של תשעים יום לפלוגת הרובאים הרכובים של פרנסיס ג'ונס (Francis Jones) במהלך מלחמת הקריק (Creek War). הוא התגייס מחדש ב-28 בספטמבר 1814 כסמל שלישי למשך שישה חודשים במיליציית הרובאים הרכובים של טנסי תחת פיקודו של קפטן ג'ון קוואן (John Cowan). ב-27 במרץ 1818 הוא נבחר לסגן-אלוף ברגימנט ה-57 של המיליציה של טנסי – דרגה שבפוליטיקה של אותה תקופה נחשבה פחות להסמכה צבאית ויותר לייצוג בוחרים.
הג'נטלמן מאזור הקנה
הוא נכנס לאספה הכללית של טנסי ב-1821 כנציג מחוזות לורנס (Lawrence) והיקמן (Hickman), ובספטמבר אותה שנה מונה לוועדת ההצעות והתלונות. כהונה שנייה, בין 1823 ל-1824, כיסתה את המחוזות קרול (Carroll), המפריז (Humphreys), פרי (Perry), הנדרסון (Henderson) ומדיסון (Madison). בשנת 1827 תפס מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית לאחר שהביס את המכהן אדם רנקין אלכסנדר (Adam Rankin Alexander), וכיהן בתפקיד בין 1827 ל-1829 ובין 1829 ל-1831. הנושא העקבי שלו היה קרקעות: המתיישבים העניים של מערב טנסי שפינו וכבשו קרקעות שלא יכלו להוכיח בעלות עליהן, ואשר יכלו להיות מפונים על ידי טוענים לבעלות בעלי קשרים טובים יותר. הוא דחף לחקיקה שתקל את נטל המס על העניים. זו לא הייתה תוכנית מופשטת; זו הייתה הביוגרפיה שלו עצמו, שהפכה לחקיקה.
ההצבעה שסיימה קריירה
חוק פינוי האינדיאנים של ג'קסון משנת 1830 היה הצעד המכריע של התקופה ובטנסי, מבחן נאמנות מפלגתי שרק קרוקט נכשל בו. הצ'ירוקי צ'יף ג'ון רוס (John Ross) כתב לו ב-13 בינואר 1831 להודות לו. המחוז שלו התרשם פחות, וויליאם פיצג'רלד (William Fitzgerald) תפס את מושבו באותה שנה. קרוקט זכה בו בחזרה ב-1833, כשהביס את פיצג'רלד, וכיהן עד 1835, אז אדם האנטסמן (Adam Huntsman) הביס אותו בבחירות של אוגוסט. תגובתו פורסמה בעיתונים ושרדה זמן רב יותר מכל הצעת חוק שאי פעם הגיש: "אמרתי לאנשי המחוז שלי שאשרת אותם בנאמנות כפי שעשיתי; אך אם לא, הם יכולים ללכת לעזאזל, ואני אלך לטקסס (Texas)".
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מחבר האגדה של עצמו
קרוקט היה מפורסם עוד לפני מותו, מצב שהיה יוצא דופן בשנות ה-30 של המאה ה-19. מחזות תיאטרון ואלמנכים פופולריים הפיצו מעללים מוגזמים שיוחסו לו, ובמקום להתנגד לקריקטורה, הוא ניצל אותה לטובתו. במהלך כהונתו האחרונה בקונגרס הוא שיתף פעולה עם חבר הקונגרס מקנטקי תומאס צ'ילטון (Thomas Chilton) בכתיבת אוטוביוגרפיה, שפורסמה ב-1834 תחת הכותרת סיפור חייו של דייוויד קרוקט, כתוב בידי עצמו (A Narrative of the Life of David Crockett, Written by Himself). האלמנכים שנדפסו בין 1835 ל-1856 העניקו לו מוטו ששרד אחריו: "תמיד תוודא שאתה צודק, ואז תמשיך הלאה". הוא היה בונה חופשי, שהצטרף למסדר במהלך כהונתו בבית הנבחרים, והשאיר את סינר הבנייה שלו אצל חבר בטנסי לפני שיצא מערבה.
טקסס
הוא הגיע לנאקוגדוצ'ס (Nacogdoches) ב-14 בינואר 1836 ונשבע שבועת אמונים לשישה חודשים לממשלה הזמנית של טקסס. ב-6 בפברואר רכב לתוך סן אנטוניו דה בֶּחאר (San Antonio de Béxar) עם חמישה גברים נוספים; יומיים לאחר מכן הגיע למשימת אלאמו (Alamo Mission). צבאו של סנטה אנה (Santa Anna) הגיע ב-23 בפברואר והטיל מצור. ב-25 בפברואר עזר קרוקט להדוף חיילים מקסיקנים שניסו להציב עמדות ארטילריה. המתקפה הסופית התרחשה עם שחר ב-6 במרץ 1836 ונמשכה כ-90 דקות. הוא היה בן 49.
כיצד מת אינו ברור באופן מוחלט. אדם שהיה עבד בעבר בשם בן (Ben), טבח של אחד מקציני סנטה אנה, דיווח כי מצא את גופתו של קרוקט מוקפת בלא פחות משישה-עשר גופות של מקסיקנים, כאשר סכינו נעוצה באחת מהן. זיכרונותיו של הקצין המקסיקני חוסה אנריקה דה לה פניה (José Enrique de la Peña), שהתגלו ב-1955 ופורסמו ב-1975, קובעים במקום זאת כי קרוקט שרד את הקרב והוצא להורג לאחר מכן – תיאור שנתמך על ידי בני תקופתו, כולל השורדת סוזנה דיקינסון (Susannah Dickinson). ספר זיכרונותיו של סנטה אנה עצמו אומר רק שגופתו של קרוקט הייתה בין הגופות. היסטוריונים מכירים בעדויות רבות משני הצדדים ללא הכרעה.
מדוע דייווי נחשב לגאון
הטענה דורשת כנות לגבי מה שהוא לא היה. לקרוקט לא הייתה כמעט השכלה פורמלית, הוא ברח מהבית בגיל שלוש-עשרה, ולא הותיר אחריו משנה סדורה; האוטוביוגרפיה שלו נכתבה בעזרת שותף. שום דבר ברישומים שלו לא מעיד על גאונות אנליטית.
מה שהיה לו במקום זאת היו שני דברים נדירים יותר. הראשון הוא אינטליגנציה פוליטית מעשית בנוגע לאנשים פשוטים, דבר שחסר באופן בולט לאנשים בעלי הסמכות בתקופתו – הוא הבין שהמתיישב ללא שטר בעלות הוא בסיס תמיכה ולא מטרד, והוא חוקק למען אותה אוכלוסייה בעקביות לאורך שתי כהונות במדינה ושלוש בקונגרס. השני הוא המצאתה של טכניקה אמריקאית עמידה: הפוליטיקאי כדמות עממית. הוא הבין שהקריקטורה באלמנך היא נכס, שיתף איתה פעולה, ופרסם ספר משלו כדי לשלוט בה, עשורים לפני שמישהו המציא מונח למיתוג אישי. הגאונות, אם אפשר לקרוא לה כך, היא כזו של הצגה עצמית ועמוד שדרה מוסרי, ולא של אינטלקט.
ועמוד השדרה הוא החלק ששורד את הבדיקה. הצבעת היחיד נגד פינוי האינדיאנים ניתנה בידיעה מלאה של המחיר, בניגוד לעמדת מפלגתו, נשיאו והמחוז שלו, והיא עלתה לו בדיוק במה שציפה. הוא נשאר משוכנע בצדקתו עד סוף חייו הקצרים. אדם שהבין את דעת הקהל כל כך טוב ובכל זאת התנגד לה, עשה משהו קשה יותר מאשר להיות חכם.
מורשת
הוא הפך לאחד הגיבורים העממיים הידועים ביותר של אמריקה, סטטוס שאושר על ידי המיני-סדרה הטלוויזיונית של וולט דיסני (Walt Disney) מ-1954–1955 בכיכובו של פס פארקר (Fess Parker), שהלבישה כובע עור דביבון על דור שלם של ילדים. מחוז קרוקט קיים גם בטנסי וגם בטקסס; קיימים הפארק המדינתי "מקום הולדתו של דייוויד קרוקט" והיער הלאומי דייווי קרוקט; שירות הדואר הנפיק בול של חמישה סנט בשנת 1967. האגדה בלעה את האדם לחלוטין. מה שראוי לשרוד את שניהם הוא הצבעה אחת של קריאת שמות בשנת 1830.