דייוויד קרוסבי: ההרמוניה והחורבן
באוקטובר 1968 פיטרו אותו "הבירדס" (The Byrds). עשרה חודשים לאחר מכן הוא עמד על הבמה בפסטיבל וודסטוק עם סטיבן סטילס (Stephen Stills) וגרהאם נאש (Graham Nash), כשהם מופיעים בהופעה חיה בפעם השנייה בלבד בתולדות השלישייה, מול חצי מיליון איש. אלבום הבכורה שלהם זכה בפרס גראמי לאמן החדש הטוב ביותר לשנת 1969. מעט קריירות השתקמו במהירות כזו, ומעטות פורקו באופן כה יסודי על ידי האיש שבנה אותן.
בנו של צלם קולנוע
דייוויד ואן קורטלנד קרוסבי (David Van Cortlandt Crosby) נולד בלוס אנג'לס ב-14 באוגוסט 1941, בן שני לפלויד קרוסבי (Floyd Crosby), צלם קולנוע זוכה פרס האוסקר, ואליף ואן קורטלנד וייטהד (Aliph Van Cortlandt Whitehead), שעבדה כמוכרת בחנות מייסיס. שני ההורים הגיעו ממשפחות ניו-יורקיות בולטות: אביו היה מקושר למשפחת ואן רנסלר, אמו הייתה צאצאית למשפחת ואן קורטלנד והייתה נכדתו של הבישוף האפיסקופלי של פיטסבורג. אחיו הבכור איתן לימד אותו לנגן בגיטרה, ומת בהתאבדות בסוף שנת 1997.
הוא עבר בבית הספר היסודי האוניברסיטאי בלוס אנג'לס, בבית הספר "קריין קאנטרי דיי" במונטיסיטו ובבית הספר "לגונה בלנקה" בסנטה ברברה, למד זמן קצר בבית הספר התיכון "קארפינטריה יוניון" ב-1958, וסיים את לימודיו בהתכתבות דרך בית הספר "קייט". הוא למד דרמה במכללת סנטה ברברה סיטי לפני שנטש אותה לטובת המוזיקה, ועבד תחילה עם טרי קאלייר (Terry Callier) ועם להקת "הבאלדיירס" של לס בקסטר (Les Baxter).
הבירדס
בשנת 1964 הצטרף ללהקת "ג'ט סט" של רוג'ר מקווין (Roger McGuinn) וג'ין קלארק (Gene Clark), שהפכה ל"בירדס" יחד עם מייקל קלארק (Michael Clarke) וכריס הילמן (Chris Hillman). גרסת הכיסוי שלהם משנת 1965 לשיר "Mr. Tambourine Man" של בוב דילן הגיעה למקום הראשון והמציאה למעשה את הפולק-רוק כצורה מסחרית. תרומתו של קרוסבי הייתה מובחנת וקשה להחלפה: גיטרת קצב, כתיבת שירים, ומעל הכל העיבוד של ההרמוניה הקולית, האלמנט שהעניק ללהקה את הניצוץ שלה. הוא כתב או היה שותף לכתיבת השירים "Why", "I See You", "Guinnevere" ו-"Eight Miles High" בשנת 1966, תקליט שגרר את הראגה והג'אז החופשי לתוך סינגל פופ ועזר לפתוח את הדרך לפסיכדליה.
הוא הפך גם לבלתי אפשרי לחיים. בפסטיבל הפופ הבינלאומי במונטריי ב-1967 הוא ניצל את הבמה כדי להטיל ספק בממצאיה של ועדת וורן על רצח קנדי, מה שהכעיס את מקווין. ויכוחים על השאלה האם הלהקה צריכה להקליט גרסאות כיסוי או את שיריו שלו במהלך ההקלטות לאלבום The Notorious Byrd Brothers סיימו את דרכו, ובאוקטובר 1968 מקווין והילמן פיטרו אותו. הוא ניגן בחמשת האלבומים הראשונים של הבירדס, וחזר ב-1973 כדי להפיק את תקליט האיחוד "בירדס".
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קרוסבי, סטילס ונאש
השותפות נוצרה כמעט מיד, ב-1968, כשסטילס הגיע מלהקת "באפלו ספרינגפילד" ונאש מלהקת "ההוליס". אלבום הבכורה בעל השם העצמי הגיע ב-1969, האלבום Deja Vu עם ניל יאנג (Neil Young) הגיע למקום הראשון ב-1970, והאלבום הכפול בהופעה חיה 4 Way Street הגיע ב-1971. שיריו של קרוסבי נשאו את המוזרות של הקבוצה: "Guinnevere" עם הזרם המודאלי שלו, "Long Time Gone", "Almost Cut My Hair" כהצהרה המילולית ביותר של התקופה על נאמנות לתרבות הנגד, ו-"Wooden Ships", שנכתב בשיתוף עם פול קנטנר (Paul Kantner) וסטילס. הרכבים שונים של הלהקה המשיכו לחזור במשך עשורים, דרך CSN ב-1977, Daylight Again ב-1982, American Dream ב-1988, Live It Up ב-1990, After the Storm ב-1994 ו-Looking Forward ב-1999.
בספטמבר 1969, בשיא ההצלחה, נהרגה חברתו כריסטין הינטון (Christine Hinton) בתאונת דרכים. הוא מעולם לא התאושש לגמרי, ומנקודה זו החל השימוש שלו בסמים להחמיר.
העשור האבוד
תקליט הסולו הראשון שלו, If I Could Only Remember My Name, יצא ב-1971, זכה לביקורות קטלניות, ועשורים מאוחר יותר הוערך מחדש כאחד האלבומים המוזרים והיפים ביותר של זמנו. לאחר מכן הרואין וקוקאין גזלו את רוב חמש-עשרה השנים הבאות. בשנת 1985 הוא הורשע בעבירות סמים ונשק וריצה תשעה חודשים בכלא במדינת טקסס; בהמשך אותה שנה נעצר בקליפורניה בגין נהיגה בשכרות, פגע וברח והחזקת אקדח מוסתר וקוקאין. ב-1994 עבר השתלת כבד, שהתחייבה בשל הפטיטיס C שנגרם משנים של שימוש במזרקים, ומומנה על ידי פיל קולינס (Phil Collins), מה שעורר ויכוח ציבורי על האם סלבריטאיות ומחלה שהאדם הביא על עצמו צריכות להשפיע על הגישה לאיברים. הוא נישא לג'ן דאנס (Jan Dance) ב-1987, כשסטיבן סטילס מוליך את הכלה לחופה. בשנת 2004 הודה באשמה בניו יורק בניסיון החזקת נשק פלילית ושילם קנס של 5,000 דולר.
הפריחה המאוחרת
מה שהיה אמור להיות אפילוג הפך לתקופה הפורה ביותר בחייו. לאחר הקמת CPR עם הגיטריסט ג'ף פבאר (Jeff Pevar) ובנו ג'יימס ריימונד (James Raymond), הילד שמסר לאימוץ ב-1962 ומצא אותו שוב מאוחר יותר, הוא הוציא את Croz ב-2014 בגיל שבעים ושתיים, לאחר מכן את Lighthouse ב-2016, Sky Trails ב-2017, Here If You Listen ב-2018 ו-For Free ב-2021: חמישה אלבומים בשמונה שנים, יותר עבודת סולו מכפי שהצליח לעשות בארבעת העשורים הקודמים יחד. הסרט התיעודי David Crosby: Remember My Name משנת 2019 הוקרן בבכורה בסאנדנס והציג אותו כשהוא מדבר ללא כחל וסרק על הנזק שגרם. הוא גם הביא לעולם שני ילדים על ידי תרומת זרע למליסה אתרידג' (Melissa Etheridge) ובת זוגה ג'ולי סייפר (Julie Cypher), עובדה שפורסמה בשנת 2000, ובנה מותג קנאביס. הוא מת ב-18 בינואר 2023, בסנטה ינז, קליפורניה, בגיל 81, לאחר מחלה ממושכת.
מדוע דייוויד נחשב לגאון
הטענה שניתן להגן עליה היא מצומצמת וממשית: קרוסבי שמע אקורדים וקולות שאנשים אחרים ברוק לא שמעו, והוא שמע אותם בצורה אנכית. הכישרון שלו היה הרמוני, בשתי המשמעויות. כמעבד, הוא יכול היה לקחת שלושה קולות לא מאומנים ולערום אותם למשהו שנשמע כמו כלי נגינה יחיד, וזו הסיבה שהוא הפך לחיוני פעמיים, עבור הבירדס ואחר כך עבור CSN, בלהקות שהובלו בדרך כלל על ידי פזמונאים מסחריים חזקים יותר. כמלחין הוא כתב במודוסים ובצורות פתוחות ולא פתורות שלא היה לפופ כמעט שום אוצר מילים עבורן, וזו הסיבה ש-"Guinnevere" ו-"Eight Miles High" עדיין לא נשמעים כמו שום דבר אחר משנים 1966 עד 1969. גרהאם נאש, שעד אז הפסיק לדבר איתו, עדיין כינה אותו "מקסים, אכפתי ומוזיקאי מבריק". חמישה אלבומים שבהם ניגן נמצאים ברשימת 500 הגדולים של הרולינג סטון, והוא הוכנס להיכל התהילה של הרוק אנד רול פעמיים.
טיעון הנגד הוא חמור, ורוב הנזק נגרם באשמתו. זה היה כישרון של מלאכה ושמיעה ולא של אינטלקט, והוא תפקד כראוי רק בשיתוף פעולה; אלבומי הסולו שלו, למעט האחרונים, מעולם לא התקרבו לעבודה שעשה בתוך להקות של אנשים אחרים. הוא פוטר מהראשונה שבהן בגלל שהיה בלתי נסבל, וב-2016 נאש הודיע ש-CSN לעולם לא יופיעו שוב כי הוא לא יכול היה לסבול אותו. חמש-עשרה שנים נעלמו לתוך ההרואין, יחד עם כבד. פסק הדין הכנה הוא שהוא ניחן ביכולת יוצאת דופן ומשמעותית ולא הצליח להגן עליה, ואז בילה את העשור האחרון שלו בפיצוי על הזמן שאבד.
מורשת
תקליטי הבירדס ו-CSNY שבהם הופיע נמכרו ביותר מ-35 מיליון עותקים, ושפת ההרמוניה שבנה נטמעה כל כך במוזיקה האמריקאית שהיא נשמעת כעת כמו תכונה טבעית של הנוף ולא כהמצאה. הוא גם זכה, באופן ייחודי בקרב בני דורו שנפגעו מהסמים, לקודה ארוכה שבה עבד פיכח והודה במה שבזבז. הוא ניצל אותה, הוציא חמישה אלבומים לאחר גיל שבעים ומת עם הדיסקוגרפיה שהייתה צריכה להיות לו מלכתחילה.