קורנליס דה ואל (Cornelis de Wael): הפלמי שניהל את סחר האמנות בגנואה
כארבע מאות אמנים פלמיים הגיעו על פי הדיווחים להלווייתו ברומא בשנת 1667 — מספר מדהים לכל צייר, ובמיוחד לאחד שעבד הרחק מאנטוורפן מולדתו, ומדד לכמה מרכזי הפך קורנליס דה ואל עבור כל רשת האמנים הצפון-אירופיים שעבדו באיטליה של המאה ה-17. כיום זוכרים אותו לעיתים קרובות, באופן מצמצם משהו, כאיש שאירח פעם את אנתוני ואן דייק (Anthony van Dyck). התמונה המדויקת יותר היא של צייר, אמן תחריט, סוחר ובונה מוסדות, שבילה חצי מאה בהפיכת גנואה ורומא לערים שבהן אמנים פלמיים יכלו לחיות ולמכור את עבודותיהם.
משפחה אמנותית באנטוורפן
קורנליס דה ואל נולד באנטוורפן ב-1592 למשפחה שהייתה מושרשת כבר באמנויות החזותיות. אביו, יאן בפטיסט דה ואל ה-I, היה צייר בעצמו, ומשפחת אמו של קורנליס קישרה אותו לשתי דמויות משמעותיות בתחום הדפוס באותה תקופה — הקרטוגרף ז'ראר דה יוד (Gerard de Jode) ואמן התחריט פיטר דה יוד ה-I (Pieter de Jode I). קורנליס למד לצייר מאביו, יחד עם אחיו לוקאס דה ואל (Lucas de Wael), שנולד שנה קודם לכן ב-1591, אשר הפך לשותפו המקצועי לכל חייו ולימים התמחה בציורי נוף, בעוד קורנליס עסק בנושאים צבאיים וימיים.
התיישבות בגנואה
סביב שנת 1610, וביתר ודאות עד התאריך שוויקיפדיה מתעדת כ-1619, היגרו שני האחים לאיטליה, והתבססו תחילה בין גנואה לרומא לפני שהשתקעו בגנואה בערך בשנת 1613 לפי הביוגרפיה של Web Gallery of Art. שם, קורנליס ייסד את ה-Cenacolo Fiammingo — מילולית "מועדון הסעודה הפלמי" — מוסד שדרכו הכשיר ציירים צעירים רבים וששימש כמרכז לקהילה האמנותית הפלמית שפעלה בעיר. האחים הצטרפו ל-Bentvueghels, התאחדות רופפת של אמנים הולנדים ופלמיים שעבדו באיטליה, ובשנת 1627 התקבל קורנליס לאקדמיה יוקרתית של סן לוקא (Accademia di San Luca), גילדת הציירים המרכזית של רומא — הכרה רשמית במעמדו בתוך הממסד האמנותי האיטלקי למרות מוצאו הזר. הסדנה של האחים בגנואה, על פי הדיווח של ויקיפדיה, הפכה ללא פחות מ"מרכז המושבה של אמנים פלמיים" שפעלו בעיר לאחר שובם אליה בסביבות 1628.
צייר של מלחמה, ים ומצוקות יומיומיות
המוניטין האמנותי של קורנליס דה ואל נשען על מגוון נושאי ייחודי: יצירות צבאיות, מראות נמל, ומה שכונו אז במבוצ'אנטי (bambocciante) או ז'אנר של חיי היומיום הפשוטים — סצנות של חיים רגילים, ולעיתים קרובות שוליים, ולא הנושאים המיתולוגיים או הדתיים הגדולים שהועדפו על ידי ציירים בעלי יוקרה אקדמית רבה יותר. על פי הסקירה שפורסמה על ידי Historians of Netherlandish Art, ציוריו ותחריטיו תיארו מלחים ועבדים, קרבות ימיים, התנגשויות צבאיות וקשיי מטיילים — התמקדות עקבית באופן חריג במציאות הפיזית והחברתית של עולם ימי וצבאי בים התיכון. הוא גם קיבל הזמנות כנסייתיות ברחבי איטליה, כולל עיבודים של שבע מעשי החסד ופרקים מהמשל על הבן האובד, והוא צייר סצנות קרב כולל המצור על אוסטנד (Siege of Ostend), אירוע מרכזי ממלחמת שמונים השנה במולדתו. קהל לקוחותיו הגיע עד לרמות הגבוהות ביותר של האריסטוקרטיה האירופית: ויקיפדיה מתעדת את פיליפ השלישי, מלך ספרד ואת פיליפ-שארל, הרוזן השלישי מארנברג, בין פטרוניו. המוזיאון הבריטי מחזיק באלבום של 53 מרישומיו בין השנים 1640 ו-1650, המתמקד בנושאים צבאיים, גוף עבודה גרפי משמעותי ששרד ואפשר לחוקרים מאוחרים יותר ללמוד את שיטות העבודה שלו ישירות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →יותר מסוחר מאשר שותף לדירה של ואן דייק
קורנליס דה ואל מוצג לעיתים קרובות בתיאורים פופולריים דרך הקשר שלו עם אנתוני ואן דייק, שחי עם האחים דה ואל לתקופה בגנואה בסביבות 1627 וצייר דיוקן כפול של שני האחים, המוחזק כיום במוזיאוני הקפיטולין (Museo Capitolino) ברומא. הביוגרפיה של Web Gallery of Art מציינת כי קורנליס עשוי היה לשתף פעולה עם ואן דייק בתקופה זו. אך הסקירה המלומדת על הקריירה של האחים שפורסמה על ידי Historians of Netherlandish Art יוצאת במפורש נגד הגזמה בחשיבותו של קשר זה, ומציינת כי ואן דייק "שיחק תפקיד קטן יחסית" בחשיבות המקצועית האמיתית של האחים בהשוואה לתפקידם הרחב יותר בתוך הרשת האמנותית הבינלאומית של התקופה. תפקיד רחב זה היה מסחרי באופן משמעותי: קורנליס פעל כסוחר אמנות רציני, שלח יצירות של קלוד לורן (Claude Lorrain) וז'אק קורטואה (Jacques Courtois) לסוחר האנטוורפני מתיס מוסון (Matthijs Musson) ולדיקן קתדרלת אנטוורפן, וטיפח קשרים עם אמנים רומיים שמיצבו אותו, לפי הערכת הסקירה, באופן מרכזי בתוך התשתית המסחרית של האמנות האירופית של העת החדשה המוקדמת ולא רק כצייר שעבד בבידוד.
בונה מוסדות ברומא ושנותיו האחרונות
סביב שנת 1656, התפרצויות מגפה בגנואה דחפו את קורנליס לעבור לצמיתות לרומא, שם מתארת הסקירה של Historians of Netherlandish Art כי הפך ל"אמן בעל שם בארצו המאומצת". מעמדו המוסדי שם הגיע לשיאו במינויו כפריור של סן ג'וליאנו דיי פיאמינגי (San Giuliano dei Fiamminghi), הכנסייה הלאומית הפלמית ברומא, תפקיד בו החזיק משנת 1664 עד 1666, זמן קצר לפני מותו ב-1667. הנוכחות המדווחת של כארבע מאות אמנים פלמיים בהלווייתו מעידה על כמה מרכזי הפך, עד סוף חייו, עבור כל הקהילה האמנותית הפלמית הגולה באיטליה — לא רק כצייר עובד אלא כמנהיגה המוסדי בפועל.
קריירה שנבנתה על רשתות קשרים כמו גם על קנבסים
מה שמפריד את קורנליס דה ואל מבני דורו מוכשרים רבים שציירו נושאים דומים הוא המשקל המוסדי העצום שצבר סביב עבודתו שלו: ייסוד בית ספר, הצטרפות לאקדמיית הציירים המרכזית של רומא, הובלת הכנסייה הלאומית הפלמית ברומא וניהול סוכנות פעילה שהעבירה יצירות חשובות של אמנים כמו קלוד וקורטואה בשווקים בינלאומיים. ציוריו ותחריטיו של מלחים, חיילים ומטיילים היו הישגיים מבחינה טכנית ועקביים מבחינה נושאית לאורך קריירה של חמישה עשורים, אך חשיבותו ההיסטורית המתמשכת עשויה להיעוץ לא פחות בתפקידו כמחבר ובונה מוסדות עבור כל התפוצה של אמנים צפון-אירופיים באיטליה מאשר על כל קנבס בודד.
מדוע קורנליס מכונה גאון
המילה "גאון", במובן של התעלות אמנותית יוצאת דופן, אינה מתאימה היטב לקורנליס דה ואל, ואף אחד מהמקורות שנאספו כאן — לא הביוגרפיה המלומדת של Web Gallery of Art, לא הסקירה של Historians of Netherlandish Art, לא התיאור של ויקיפדיה — אינם מייחסים זאת לו. מה שהם כן מתעדים הוא סוג נדיר ומעשי יותר של כישרון: היכולת לקיים, במשך כמעט חמישים שנה ובשתי ערים איטלקיות גדולות, קריירה ששילבה מיומנות ציור ותחריט אמיתית עם סחר, מנהיגות מוסדית והכשרת אמנים צעירים, כל זאת תוך שמירה על הצלחה מסחרית מספיקה כדי למשוך פטרונים חשובים כמו מלך ספרד. אם יש טיעון ליכולת יוצאת דופן כאן, הוא טמון בשילוב הזה — מיומנות אמנותית שנשאה עם חריפות ארגונית ומסחרית נדירה מספיק כדי שארבע מאות עמיתים אמנים יגיעו לציין את מותו. זהו גאונות, אם המילה מתאימה כלל, של בניית רשתות ויציבות מוסדית ולא של חדשנות ציורית; ציורי הנוף של אחיו והסצנות הצבאיות והז'אנריות שלו היו עבודה מיומנת ומכובדת בתוך מוסכמות המאה ה-17 המבוססות, לא פריצה מהן.
מורשת
ציוריו ותחריטיו של קורנליס דה ואל שורדים כיום במוסדות הכוללים את המוזיאון הבריטי, והדיוקן הכפול שלו עם אחיו מאת ואן דייק נותר פריט קבוע באוספי הקפיטולין ברומא, אך המורשת העמידה יותר שלו עשויה להיות מבנית: ה-Cenacolo Fiammingo שייסד בגנואה והנהגתו המאוחרת את הכנסייה הלאומית הפלמית ברומא עזרו להקים את התשתית עצמה — בתי ספר, חברות בגילדות, רשתות סוחרים, מוסדות גולים — שדרכם דורות של אמנים צפון-אירופיים יכלו לבנות קריירות באיטליה זמן רב לאחר מותו שלו.