כריסטיאן יורגנסן תומסן
כריסטיאן יורגנסן תומסן (Christian Jürgensen Thomsen; 29 בדצמבר 1788 – 21 במאי 1865) היה עתיקן דני שפיתח טכניקות ושיטות ארכאולוגיות מוקדמות.
בשנת 1816 מונה לראש אוספי ה'עתיקות', שהתפתחו מאוחר יותר למוזיאון הלאומי של דנמרק בקופנהגן. בזמן שארגן וסיווג את העתיקות לתערוכה, הוא החליט להציג אותן באופן כרונולוגי לפי שיטת שלוש התקופות. מלומדים אחרים הציעו בעבר שהפרהיסטוריה התקדמה מתקופה של כלי אבן, לתקופות של כלים עשויים ברונזה וברזל, אך הצעות אלו הוצגו כמערכות אבולוציוניות, שלא אפשרו תיארוך של חפצים. תומסן שכלל את שיטת שלוש התקופות כמערכת כרונולוגית על ידי בחינה אילו חפצים הופיעו לצד אילו חפצים אחרים בממצאים סגורים. בדרך זו, הוא היה הראשון לבסס חלוקה מבוססת-ראיות של הפרהיסטוריה לתקופות נפרדות. הישג זה הוביל לכך שזכה להכרה כממציא שיטת שלוש התקופות של העת העתיקה האירופית.
תומסן גם כתב את אחד המחקרים השיטתיים הראשונים על בראקטאיטים (תליוני זהב) מתקופת הנדידה. מחקרו של תומסן על חפצים בתוך מוזיאון קופנהגן התבסס על קשרים בין שינוי סגנוני, עיטור והקשר; הוא זיהה את החשיבות בבחינת חפצים מ"ממצאים סגורים", מה שאפשר לו לקבוע את הקשרים של חפצים נפוצים לתקופות שונות (אבן - ברונזה - ברזל). תוצאותיו פורסמו ב-Ledetraad til Nordisk Oldkyndighed (מדריך לעתיקות נורדיות) בשנת 1836. תרגום לאנגלית הופק בשנת 1848.
חיים מוקדמים
כריסטיאן יורגנסן תומסן נולד בקופנהגן בשנת 1788 למשפחת סוחרים אמידה. כצעיר ביקר בפריז, ולאחר שחזר לדנמרק, החל להתעניין באיסוף מטבעות. ייתכן שזה עזר לו לפתח את המודעות שלו לשינוי סגנוני לאורך זמן.
תרומות לארכאולוגיה
בשנת 1816 נבחר תומסן לאצור את התערוכה הראשונה של הוועדה המלכותית הדנית לאיסוף ושימור עתיקות. מכיוון שהתפקיד היה ללא שכר, אמצעיו העצמאיים של תומסן וניסיונו כאספן מטבעות היו הכישורים העיקריים שלו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →סביר להניח שהוא הכיר את מודל שלוש התקופות של הפרהיסטוריה דרך עבודותיהם של לוקרטיוס, ודל סימונסן, מונפוקון ומהודל, והחליט למיין את החומר באוסף בצורה כרונולוגית. לפני תומסן, ייתכן שזה היה נעשה על ידי מיון מכני של החומרים לפי החומרים שלהם או רמת האומנות שהפגינו, אך מכיוון שהמקור של רבים מהחומרים היה ידוע, הוא יכול היה לראות שחפצים גסים נמצאו לעיתים עם עדינים, וחפצי מתכת עם חפצי אבן. במקום לנקוט בגישה טכנולוגית או אבולוציונית פשוטה, הוא הבין שהמשימה היא לקבוע באילו תקופות יוצרו החפצים.
תומסן החליט למפות אילו סוגי תופעות הופיעו יחד במרבצים ואילו לא, שכן הדבר יאפשר לו להבחין בכל מגמה שהייתה בלעדית לתקופות מסוימות. בדרך זו גילה שכלי אבן נמצאו בקשר עם ענבר, כלי חרס וחרוזי זכוכית, בעוד ברונזה נמצאה גם עם ברזל וגם עם זהב, אך כסף נמצא רק בקשר עם ברזל. הוא גם גילה שכלי נשק מברונזה לא הופיעו עם חפצי ברזל - כך שניתן היה להגדיר כל תקופה לפי חומר החיתוך המועדף עליה. הוא גם מצא שסוגי מנחות הקבורה השתנו בין סוגי קבורה: כלי אבן נמצאו עם גופות שלא נשרפו וקברי תאים מאבן, כלי נשק מברונזה ולירים ביחס לקברי צפחה מאבן, וברזל עם קברי תאים בתלוליות קבורה. תומסן היה הראשון להשתמש במונחים תקופת האבן, תקופת הברונזה ותקופת הברזל. כאשר מבקרים שאלו ברטוריקה מדוע אין "תקופת זכוכית", תומסן השיב שחרוזי זכוכית נמצאו בכל שלוש התקופות, אך קערות זכוכית רק בתקופת הברזל.
עבור תומסן נסיבות המציאה היו המפתח לתיארוך. כבר בשנת 1821, הוא כתב במכתב לעמיתו העתיקן שרדר כי, "שום דבר אינו חשוב יותר מאשר לציין שעד כה לא הקדשנו מספיק תשומת לב למה שנמצא יחד," ובשנה שלאחר מכן, ש"[אנו] עדיין לא יודעים מספיק על רוב העתיקות גם... רק ארכאולוגים עתידיים עשויים להיות מסוגלים להחליט, אך הם לעולם לא יוכלו לעשות זאת אם לא יבחינו באילו דברים נמצאים יחד ואם אוספינו לא יובאו לדרגה גבוהה יותר של שלמות."
ניתוח זה, המדגיש הופעה משותפת ותשומת לב שיטתית להקשר הארכאולוגי, אפשר לתומסן לבנות מסגרת כרונולוגית של החומרים באוסף ולסווג ממצאים חדשים ביחס לכרונולוגיה המבוססת, גם ללא ידע רב על מקורם. בדרך זו, שיטתו של תומסן הייתה מערכת כרונולוגית אמיתית ולא מערכת אבולוציונית או טכנולוגית. הכרונולוגיה שלו בוססה עד שנת 1825, ומבקרים במוזיאון הודרכו בשיטותיו. תומסן גם פרסם מאמרים בכתבי עת ועלונים שבהם הדגיש את חשיבות נסיבות המציאה לפרשנות ותיארוך מאוחרים יותר. לבסוף, בשנת 1836, הוא פרסם את המונוגרפיה המאוירת 'מדריך לעתיקות נורדיות', שבה תיאר את הכרונולוגיה שלו יחד עם הערות לגבי אילו דברים הופיעו יחד בממצאים.
כמו עתיקנים קודמים, כגון וינקלמן, תומסן הקדיש תשומת לב גם לניתוח סגנוני, אך הוא השתמש במסגרת הכרונולוגית שלו כראיה לכך שהתפתחויות סגנוניות אכן התרחשו, ולא להפך. ייתכן שתומסן הצליח להשיג את התקדמויותיו המוקדמות בפיתוח הארכאולוגיה מכיוון שהיה לו מגוון כה רחב של חומרים לסקור, המורכב מממצאים קולקטיביים מאזור תרבותי גדול ודומה יחסית. הוא היה הראשון לפתח זאת למערכת כרונולוגית ולא למודל אבולוציוני ספקולטיבי.
תומסן היה בעל השפעה חשובה על דורות מאוחרים של פרהיסטוריונים בסקנדינביה, והוא לימד את שיטותיו לארכאולוגים כגון י"י א' וורסאה (J. J. A. Worsaae) וברור אמיל הילדברנד (Bror Emil Hildebrand) ומאוחר יותר אוסקר מונטליוס (Oscar Montelius). הוא גם השפיע באופן משמעותי על פרהיסטוריונים שוודים בני זמנו, כגון סוון נילסון (Sven Nilsson), והושפע מהם.
הספר של תומסן Ledetraad til Nordisk Oldkyndighed (מדריך לעתיקות נורדיות; 1836) פורסם באנגלית בשנת 1848. הספר של וורסאה 'העתיקות הקדומות של דנמרק' (The Primeval Antiquities of Denmark) פורסם באנגלית בשנת 1849; שתי העבודות היו בעלות השפעה רבה על התפתחות התאוריה והפרקטיקה של הארכאולוגיה בבריטניה הגדולה ובארצות הברית.
בשנת 1862 נבחר לחבר באגודה הפילוסופית האמריקאית.
השפעה על האמנות
יחד עם נילס לאוריץ הויין (Niels Laurits Høyen), לתומסן הייתה השפעה רבה על האמנויות בקופנהגן. הוא היה פעיל כחבר הנהלה ב-Kunstforeningen (אגודת האמנות) המשפיעה בשנות ה-30 של המאה ה-19, כאשר מספר חבריה ומעמדה הגיעו לשיא. בשנת 1839 מונה למפקח באוסף הציורים המלכותי לצד נילס לאוריץ הויין. אספנים פרטיים רבים התייעצו גם הם עם תומסן.