צ'ארלס לדראר: האיש מבפנים של הוליווד שמעולם לא עזב את החדר
צ'ארלס לדראר נכנס לאוניברסיטת קליפורניה בברקלי בגיל שלוש-עשרה, עזב אותה כמה שנים לאחר מכן כדי לעבוד בעיתונות בעיתון של הרסט, ובסופו של דבר הפך לתסריטאי מאחורי אחד התסריטים המהירים והחדים ביותר שצולמו אי פעם – נערת שישי (His Girl Friday) – לאחר שהציע, כמעט כבדרך אגב, שבמאי יהפוך את המגדר של דמות ראשית. זו קריירה הבנויה על אינסטינקטים של מי שמעולם לא היה צריך ללמוד את הוליווד מבחוץ, כי הוא גדל בתוך משק הבית המפורסם ביותר שלה.
גדל במעגל של הרסט
לדראר נולד ב-31 בדצמבר 1910 בניו יורק לג'ורג' לדראר, מפיק ברודוויי, וריין דייוויס, זמרת. כשהוריו נפרדו, הוא גדל אצל דודתו, השחקנית מריון דייוויס, בת זוגו הוותיקה של איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט – קשר משפחתי שהציב את לדראר הצעיר במרכז כוח הבידור האמריקאי מילדותו. לדברי הביוגרף של דייוויס, פרד גיילס, "צ'ארלי היה האדם האהוב עליה אחרי הרסט", והוא הפך לאיש סודה המהימן לאורך עסקיה האישיים והמקצועיים למשך שארית חייה. אחותו הגדולה, פפי לדראר, הייתה חלק מאותו משק בית. הביוגרף ויליאם מקאדמס ציין מאוחר יותר כי, בניגוד לתסריטאים שהגיעו להוליווד בחיפוש אחר עבודה, לדראר גדל שם והבין את מושבת הסרטים "מבפנים כפי שנראתה מלמעלה", מה שהותיר אותו לא מתרשם באופן אופייני מהזוהר שלה.
ילד פלא שבחר בעיתונות
המוקדמות האקדמית של לדראר תאמה את מעמדו החברתי: הוא נכנס ל-UC ברקלי בגיל שלוש-עשרה בלבד, גיל צעיר באופן חריג אפילו עבור סטודנט מחונן, אם כי הוא פרש לאחר מספר שנים במקום להשלים תואר קונבנציונלי, ובחר במקום זאת לעסוק בעיתונות בעיתוני הרסט. אותה סטייה מוקדמת מהישגים אקדמיים רשמיים לעבר עולם העבודה של כתיבה תחת דדליין תגדיר את שארית הקריירה שלו – לדראר הפך לכותב של פרוזה מהירה, פונקציונלית ומצליחה מסחרית ולא לדמות אקדמית או ספרותית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שלישיית הקומדיה המטורפת
בשנות ה-30 לדראר כתב לסרטים, תרם דיאלוגים נוספים ל-העמוד הראשון (1931), ובמהלך שני העשורים הבאים הפך לאחד ממעגל קטן של כותבים – לצד חברו הקרוב בן הכט והרמן מנקייביץ' – שהגדירו למעשה את ז'אנר הקומדיה המטורפת (screwball comedy) באמצעות שיתוף פעולה וחברות חופפים. הישגו המובהק הגיע עם נערת שישי (1940), התסריט שלו לעיבוד של הווארד הוקס ל-העמוד הראשון, שבו הרעיון המבני המרכזי של לדראר – שינוי דמות הכתב הילדי ג'ונסון מגבר לאישה, בהצעת הוקס – הפך פארסה של חדר חדשות לאחת הקומדיות הרומנטיות המהירות והמצוטטות ביותר בקולנוע האמריקאי. זה נותר התסריט המפורסם והמוערך ביותר שלו. הקרדיטים האחרים שלו לאורך שני העשורים הבאים נעו רבות על פני ז'אנרים: אבן הדרך במדע בדיוני הדבר מעולם אחר (1951), הסרט בכיכובה של מרילין מונרו גברים מעדיפים בלונדיניות (1953), קומדיית קארי גרנט רצון חופשי (1952), הביוגרפיה התעופתית רוח סנט לואיס (1957), ובתחילת שנות ה-60, ה-אושן 11 המקורי (1960) ו-המרד על הבאונטי (1962). הערכה אחת של מלאכתו מזכה אותו ב"יכולת מצמררת לערוך תוך שמירה על המהות הקומית של היצירה המקורית", מיומנות הנראית במיוחד בעיבודים הרבים שלו למחזות במה קיימים למסך.
בימוי וברודוויי
לדראר עמד מדי פעם גם מאחורי המצלמה, וביים את Fingers at the Window (1942), On the Loose (1951), ו-Never Steal Anything Small (1959), שהאחרון שבהם הוא גם כתב. הישגו המקצועי המעוטר ביותר, לעומת זאת, הגיע בברודוויי ולא בהוליווד: המחזמר קיסמט (Kismet) מ-1953, שעבורו כתב את הספר יחד עם לותר דייוויס, זיכה אותו בשלושה פרסי טוני ב-1954 – עבור המפיק הטוב ביותר של מחזמר, המחבר הטוב ביותר של מחזמר, וכחלק מזכיית המופע במחזמר הטוב ביותר.
חיים שזורים באגדות הוליוודיות
חייו האישיים של לדראר עברו דרך אותו עולם חברתי כמו הקריירה שלו. ב-1940 הוא נישא לווירג'יניה ניקולסון ולס, אשתו הראשונה של אורסון ולס, ולמרות שהנישואים הסתיימו בגירושין ב-1949, לדראר וולס המשיכו ליצור ידידות לא סבירה לאחר מכן – ולס חי מאוחר יותר ליד המשפחה והפך למעשה לחלק ממשק הבית שלהם, ותיאר את ההסדר באישור: "אהבתי אותם יחד". לדראר נישא שוב ב-1949, לשחקנית אן שירלי. הוא היה גם מותחן מפורסם, חבר קרוב של הארפו מרקס, שאיתו תזמר פעלולים במפגשי טירת הרסט, ובן הכט הקדיש את האוטוביוגרפיה שלו מ-1963, Gaily, Gaily, ללדראר עם ההקדשה "לקרוא באמבטיה שלו". הקשר של לדראר להרסט הציב אותו גם במרכז אחת המחלוקות המתמשכות ביותר של הוליווד: הדיווח של פאולין קייל על עשיית האזרח קיין טען שלדראר העביר את התסריט של הרמן מנקייביץ' למריון דייוויס ולהרסט, מה שעורר את הלחץ המשפטי שפגע בהפצת הסרט, אם כי לדראר עצמו הכחיש זאת ישירות לביוגרף פיטר בוגדנוביץ', והתעקש שהוא פשוט החזיר את התסריט למנקייביץ' ושהוא "לא היה בעל טעם של מריון והרסט" בכל מקרה.
מדוע צ'ארלס מכונה גאון
המוניטין של לדראר נשען על גאונות מבוססת מלאכה ולא על טענה לאמנות חזיונית: חוש אינטואיטיבי, מהיר ומבני באופן חריג למה שהופך סצנה למצחיקה או סיפור לנע, שפותח לא דרך תיאוריית בית ספר לקולנוע אלא דרך קרבה ישירה וחיה לעבודתה הפנימית של התעשייה מילדות, ומחוזק על ידי שיתוף פעולה תחרותי וקרוב עם עמיתים כמו הכט ומנקייביץ'. הפיץ' בשורה אחת שעיצב מחדש את נערת שישי – החלפת המגדר של הכתב הראשי – הוא העדות הברורה ביותר לכך: זו אינה תובנה תמטית עמוקה אלא חוש אינסטינקטיבי, כמעט אדריכלי, לאופן שבו דיאלוג ומכניקת עלילה מתקשרים, סוג המיומנות שמייצרת במיוחד קומדיה מטורפת נהדרת ולא ספרות נהדרת. שום דבר במקורות הזמינים לא מראה בני זמנו מיישמים רשמית את המילה "גאון" על לדראר; השבחים בתיעוד הם ספציפיים למלאכה – "יכולת מצמררת", שנינות חדה, הומור סרדוני – ולא טענות לחזון אמנותי יחיד, ושנותיו המאוחרות, לפי הביוגרף של מנקייביץ' ריצ'רד מרימן, היו מסומנות בבידוד, דלקת פרקים והתמכרות לנרקוטיקה, דעיכה שמסבכת כל תיאור הרואי פשוט של כישרונו.
מורשת
לדראר מת ב-5 במרץ 1976 בגיל שישים וחמש. הוא זכור כיום כאחד מתסריטאי הקומדיה המטורפת המגדירים של עידן האולפנים בהוליווד, הכותב שהציר המבני הקטן שלו הפך את נערת שישי לאבן דרך בז'אנר, וכדמות שחייה – שבילו כמעט כולם בתוך התעשייה עליה כתב, מטירת הרסט ועד במת פרסי הטוני – העניקו לתסריטים שלו שטף של יודעי דבר שכותבים חיצוניים של התקופה לעיתים רחוקות השתוו לו.