קרלוס מויה: השבועיים ששינו את הטניס הספרדי
ב-15 במרץ 1999, לאחר שהגיע לגמר באינדיאן וולס, קרלוס מויה (Carlos Moyá) דחק את פיט סמפראס (Pete Sampras) מראש הדירוג העולמי. הוא החזיק במקום הראשון במשך שבועיים. זה היה שלטון קצר ובעל השלכות משמעותיות: אף ספרדי לא היה מדורג במקום הראשון בעולם לפני כן, ולפי הרישומים של ה-ATP עצמו, חואן קרלוס פררו (Juan Carlos Ferrero) ורפאל נדאל (Rafael Nadal) צעדו דרך הדלת שהוא פתח. "מויה היה חלוץ בספורט הזה," אמר נדאל שנים מאוחר יותר. "מגיע לו ההכרה של כולם."
פלמה
מויה נולד ב-27 באוגוסט 1976 בפלמה דה מיורקה (Palma de Mallorca) — אותו אי שיצמיח, דור מאוחר יותר, את רפאל נדאל. הוא איטר יד ימינו בחיי היומיום ושיחק טניס ביד ימין, היפוך שסייע ליצור את אחת מחבטות הפורהנד הכבדות ביותר בדורו.
מלבורן, 1997
הגעתו לטופ של הספורט הייתה פתאומית. באליפות אוסטרליה הפתוחה 1997, על מגרש קשה במרחק אלפי מיל מהחימר שעל ברכיו גדל, הגיע מויה לגמר והפסיד במערכות ישרות לסמפראס, שהיה אז השחקן הדומיננטי בעולם. זה היה גמר הגראנד סלאם הראשון שלו, והוא בישר על ספרדי שיכול לשחק על משטחים שספרדים לא הופתעו עד אז לאיים עליהם.
רולאן גארוס, 1998
באביב שלאחר מכן הוא ניצח באליפות צרפת הפתוחה, והנסיבות הופכות את ההישג למוזר מכפי שהתוצאה מרמזת: לפני אותם שבועיים הוא ניצח בסך הכל בשני משחקים ברולאן גארוס במהלך הקריירה שלו. הוא ניצח את מרסלו ריוס (Marcelo Ríos) ברבע הגמר, את פליקס מנטיליה (Félix Mantilla) בחצי הגמר, ואת בן ארצו אלכס קורג'ה (Álex Corretja) במערכות ישרות בגמר. הוא היה הגבר הספרדי הראשון שזכה בתואר גראנד סלאם מאז סרחי ברוגרה (Sergi Bruguera).
שנה זו הניבה גם את ההפסד האכזרי ביותר בקריירה שלו. בגמר טורניר סוף השנה של ה-ATP (ATP Finals) הוא לקח את שתי המערכות הראשונות בגמר מול קורג'ה והפסיד בחמש מערכות.
שבועיים בפסגה
המקום הראשון בדירוג הגיע במרץ שלאחר מכן ונעלם כמעט מיד. תיאורו של מויה עצמו לגבי משמעות הדבר הוא הדבר החושפני ביותר שאמר על עצמו: "תמיד האמנתי שלזכות בגראנד סלאם זה הדבר הטוב ביותר שאי פעם יכול לקרות לך. אבל זה התעלה על כך."
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אז גופו התערב. שבר מאמץ בגבו התחתון, שסבל בסביבות אליפות ארצות הברית הפתוחה ב-1999, הרחיק אותו עד שנת 2000, והוא לא חזר לעולם להיות השחקן שעמד לזמן קצר מעל כולם. מה שראוי לציון הוא שהוא לא נעלם. הוא ניצח ב-20 תוארי יחידים של ה-ATP ב-11 מדינות, כולל מאסטרס רומא ב-2004, שם ניצח את דוד נלבנדיאן (David Nalbandian) עבור תואר המאסטרס השלישי שלו. מול יריבים מבין עשרת המובילים בעולם הוא סיים את הקריירה במאזן 44–60 — מאזן שלילי, אך כזה שנצבר לאורך יותר ממאה משחקים מול השחקנים הטובים בעולם.
עבודתו היקרות ביותר הייתה עבור ספרד. בגביע דייוויס 2003 הוא השיג מאזן של 6–0 במשחקי היחידים כשהגיעה ספרד לגמר, בהפסד 1–4 לאוסטרליה. בשנה שלאחר מכן ניצח את אנדי רודיק (Andy Roddick) ואת מארדי פיש (Mardy Fish) במפגש המכריע כשהביסה ספרד את ארצות הברית 3–2 כדי לזכות בגביע.
הסוף הארוך
הוא הודיע על הפסקה לזמן בלתי מוגבל במרץ 2009 עקב פציעות בגידים ובעיה בעצם השת (ischium), חזר בינואר 2010, ופרש ב-17 בנובמבר 2010 בגלל פציעה בכף הרגל שלא החלימה מעולם. הוא התחתן עם השחקנית קרולינה סרסואלה (Carolina Cerezuela) ביולי 2011; יש להם שתי בנות ובן.
המאמן
המערכה השנייה היא זו שתאריך ימים מעבר לראשונה. בשנת 2016 הצטרף מויה לצוות האימון של רפאל נדאל, הילד מהאי שלו שניצח אותו כשהיה בן שש עשרה בשנת 2003, ונשאר כמאמנו הראשי עד 2024. בשמונה שנים אלה ניצח נדאל באליפות אוסטרליה הפתוחה פעם אחת, באליפות צרפת הפתוחה חמש פעמים, באליפות ארצות הברית הפתוחה פעמיים, ובשמונה תוארי מאסטרס 1000 — הצטברות שהייתה מהווה קריירה שלמה עבור כמעט כל אחד אחר, שהושגה על ידי שחקן שכבר עבר את גיל שלושים וכבר נשא היסטוריית פציעות ארוכה.
מדוע קרלוס נחשב לגאון
נקודת המוצא ההוגנת היא שמויה לא היה גאון כשחקן, והרקורד אומר זאת בבירור. מייג'ור אחד, שבועיים במקום הראשון, 20 תארים, ומאזן שלילי מול עשרת המובילים. הוא היה שחקן טניס יוצא מן הכלל בעידן של אגדות — הוא הפסיד לרוג'ר פדרר (Roger Federer) בן ה-17 ב-1999 ולנדאל בן ה-16 ב-2003 — והתיאור ההוגן של קריירת המשחק שלו הוא כשל שחקן מצוין מאוד ולא נעלה מעבר לכך.
הטענה נשענת במקום זאת על שני דברים. הראשון הוא אלמנט של אמנות פיזית שהיה לחלוטין שלו: הפורהנד. מויה בנה משחק סביב מה שפרופיל אחד מכנה פורהנד ללא רחמים, שנחבט ביד הלא נכונה — הוא שמאלי בטבעו ושיחק ביד ימין — וה-ATP מציין שמשחק קו הבסיס שלו הפך למודל עבור שחקנים ספרדים שבאו אחריו. זהו דבר נדיר שספורטאי משאיר מאחוריו: לא שיא אלא שיטה, שאומצה על ידי אסכולה לאומית.
השני הוא הסיבה לכך שהמילה משמשת לגביו בכלל. התברר שמויה מחזיק באינטליגנציה אבחנתית לגבי הטניס של אחרים. אימון ספורטאי במעמדו של נדאל מעבר לגיל שלושים הוא בעיה ספציפית וקשה: האינסטינקטים של השחקן כבר נכונים, הרגליו הם תוצר של שני עשורים של ניצחונות, וכל התאמה מסתכנת בשבירת משהו שעובד. מה שמויה ראה ואמר בין 2016 ל-2024, גוף מתבגר נשאר תחרותי מול שחקנים הצעירים בעשור — אליפות אוסטרליה פתוחה אחת, חמש אליפויות צרפת פתוחות, שתי אליפויות ארצות הברית פתוחות ושמונה תוארי מאסטרס 1000 הגיעו בחלון זמן זה.
הטיעון הנגדי הוא שהקרדיט של מאמן תמיד ניתן למחלוקת. נדאל כבר היה אלוף מייג'ור פעמים רבות לפני הגעתו של מויה, וייחוס התחייה המאוחרת למאמן ולא לשחקן הוא בדיוק מסוג הטענות שלא ניתן לבחון. מה שניתן לומר הוא מצומצם יותר ועדיין משמעותי: אדם שהובס על ידי גרסת בן ה-16 של נדאל בילה שמונה שנים כיועץ לגרסת בן ה-30, וגרסת בן ה-30 זכתה בשמונה תוארי מייג'ור. זו אינה מקריות פעמיים.
מה שהוא פתח
הטניס הספרדי לפני מויה היה מסורת מכובדת של מגרשי חימר; הוא היה הגבר הספרדי הראשון שזכה במייג'ור מאז סרחי ברוגרה והראשון אי פעם שהחזיק במקום הראשון בדירוג העולמי. הטניס הספרדי אחריו הצמיח את פררו, ולאחר מכן את נדאל. הדיווח של ה-ATP עצמו הוא שמויה סלל את הדרך לכל מה שבא בעקבותיו.
בין בן ה-22 שאוחז בגביע המוסקטרים (Coupe des Mousquetaires) בפריז ב-1998 לבין המאמן העומד בתא של נדאל שני עשורים מאוחר יותר יושבת קריירה שמעולם לא חזרה לגמרי לפסגה שבה נגעה לזמן קצר — וקריירה שנייה שסייעה למישהו אחר להישאר שם הרבה יותר זמן מכפי שהגוף היה אמור לאפשר. השבועיים במקום הראשון התבררו כדבר הקטן ביותר שהוא עשה.