אחת-עשרה אותיות מגדירות את השם קרלו סקרפה (Carlo Scarpa), ערך מספרי שהוא שילב שוב ושוב בקומפוזיציות המבניות שלו. הוא נולד בוונציה ב-1906 וטיפח קריירה המשתרעת על פני אדריכלות, אמנות זכוכית ועיצוב תעשייתי. למרות השפעתו העמוקה על המודרניזם, סירובו לגשת למבחני הרישוי הממשלתיים גרם לכך שהוא פעל בעיקר באמצעות התקשרויות מקצועיות ולא כאדריכל רשום באופן רשמי.
חינוך מוקדם ומחסומים מקצועיים
לאחר שבילה את שנות ילדותו המוקדמות בוויצ'נצה (Vicenza), חזר סקרפה לוונציה לאחר מות אמו כשהיה בן שלוש-עשרה. הוא למד באקדמיה לאמנויות יפות של ונציה (Accademia di Belle Arti di Venezia), וסיים את לימודיו בתואר פרופסור לאדריכלות. הקריירה המוקדמת שלו כללה התמחות אצל פרנצ'סקו רינאלדו (Francesco Rinaldo), שאחייניתו, ניני לזארי (Nini Lazzari), הפכה מאוחר יותר לאשתו. מסלול הקריירה שלו סומן על ידי בחירה מכוונת להימנע ממבחן הרישוי הרשמי של המדינה באדריכלות, החלטה שהגבילה את התואר החוקי שלו בעוד עמיתים ואומנים המשיכו להכיר במומחיותו כפרופסור.
אמנות זכוכית ושיתוף פעולה תעשייתי
לפני שהשיג בולטות בעיצוב מבנים, ביסס סקרפה את המוניטין שלו באמצעות ייצור זכוכית במוראנו (Murano). שיתופי פעולה עם MVM Cappellin & Co. ו-Venini במהלך שנות ה-30 וה-40 הניבו אגרטלים ונברשות מורכבים. יצירות אלו הוצגו בטריאנלה של מילאנו ובביאנלה של ונציה. מאוחר יותר, בשנות ה-60, הוא עבר לעיצוב תעשייתי לאחר שפגש את דינו גבינה (Dino Gavina). התוצרים שלו מתקופה זו כללו את שולחן 'דוג' (Doge) מ-1968 ואת ספת 'קורנארו' (Cornaro) מ-1973, מה שביסס את מעמדו כיוצר רב-גוני של חפצי בית.
מורשת ומתודולוגיה אדריכלית
הפרקטיקה האדריכלית של סקרפה הייתה נטועה עמוק בחומרים ובנופים של אזור ונטו (Veneto), אם כי השפעתו הגיעה לקנדה, שוויץ ויפן. יצירותיו הבולטות כוללות את שיקום מוזיאון קסטלווקיו (Museo di Castelvecchio) בוורונה, אולם התצוגה של אוליבטי (Olivetti) בוונציה, וקרן קוריני סטמפליה (Fondazione Querini Stampalia). הוא החזיק במשרה ארוכת שנים בהוראת רישום ועיצוב פנים במכון האוניברסיטאי לאדריכלות של ונציה (Istituto universitario di architettura di Venezia). הקריירה שלו הוגדרה גם על ידי השפעה פדגוגית, ובעיקר שימש כמנחה תזה של מריו בוטה (Mario Botta).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פרויקטים אחרונים ופרסים
הקריירה המאוחרת שלו כללה את קבר ומתחם בריון (Brion Tomb and Sanctuary) בסן ויטו ד'אלטיבולֶה (San Vito d'Altivole), פרויקט שהושלם בין 1969 ל-1978. בשנת 1978, במהלך ביקור בסנדאי (Sendai) שביפן, סבל סקרפה מפציעות קטלניות לאחר שנפל במדרגות. הוא קבור בתוך קבר בריון שתכנן. לאחר מותו, השפעתו נותרה משמעותית; בנו, טוביה סקרפה (Tobia Scarpa), השלים את וילה פאלאצטו (Villa Palazzetto) ב-2006, והמלחין לואיג'י נונו (Luigi Nono) הקדיש לו יצירה ב-1984. הוא זכה במדליית הזהב של מסדר ההצטיינות האיטלקי לתרבות ואמנות.
עובדות מהירות
- נולד: 1906, ונציה - נפטר: 1978, סנדאי - השכלה: האקדמיה לאמנויות יפות של ונציה - זרם מרכזי: מודרניזם - יצירות בולטות: מוזיאון קסטלווקיו, שולחן דוג - פרס: מדליית הזהב של מסדר ההצטיינות האיטלקי לתרבות ואמנות - חבר: האקדמיה לאמנויות הרישום (Accademia delle Arti del Disegno)
שאלות שקוראים שואלים
### האם קרלו סקרפה היה אדריכל מורשה?
לא. הוא סירב לגשת למבחן הרישוי באדריכלות מטעם הממשלה, מה שאומר שהוא לא יכול היה להשתמש באופן חוקי בתואר 'Architetto' מבלי לשתף פעולה עם איש מקצוע מורשה.
### היכן קבור קרלו סקרפה?
הוא קבור בפינה חיצונית מבודדת של קבר בריון בצורת האות L, אותו תכנן בסן ויטו ד'אלטיבולה, איטליה.