קרל נגלי
קרל וילהלם פון נגלי (26 או 27 במרץ 1817 – 10 במאי 1891) היה בוטנאי שווייצרי. הוא חקר את חלוקת התאים והאבקנים, אך התפרסם כאיש שהניא את גרגור מנדל מלהמשיך בעבודתו בתחום הגנטיקה. הוא דחה את ברירת הטבע כמנגנון של אבולוציה, והעדיף את האורתוגנזה, אם כי המונח נטבע רק ב-1893, שנתיים אחרי מותו, ונבע מעיקרון משוער של "שלמות פנימית".
קריירה
קרל נגלי נולד בנו של רופא בקילכברג (Kilchberg) ליד ציריך. הוא החל ללמוד רפואה באוניברסיטת ציריך ב-1836, אך עד מהרה עבר לבוטניקה, ולמד בין היתר תחת הטבענים לורנץ אוקן (Lorenz Oken) ואוסוואלד היר (Oswald Heer). מ-1839, למד באוניברסיטת ז'נבה תחת הבוטנאי השווייצרי א. פ. דה קנדול (A. P. de Candolle). ב-1840, הוא קיבל את תואר הדוקטור שלו בציריך עם עבודת דוקטורט על מיני הקירסיום (Cirsium) של שווייץ. מ-1842 נגלי עבד עם הבוטנאי הגרמני מתיאס שליידן (Matthias Schleiden) באוניברסיטת ינה. לאחר ששליידן הפנה את תשומת ליבו לחקר הצמחים במיקרוסקופ, הוא התמקד במחקרו בתחום זה. לאחר שהפך תחילה למרצה פרטי (Privatdozent), וב-1849 לפרופסור מן החוץ (extraordinary professor) (תפקיד בין פרופסור חבר לפרופסור מן המניין), באוניברסיטת ציריך, הוא כיהן כפרופסור לבוטניקה באוניברסיטת פרייבורג (Freiburg) מ-1852 עד 1856, וסיים את קריירתו כפרופסור לבוטניקה כללית ולמיקרוסקופיה באוניברסיטת לודוויג-מקסימיליאן במינכן (LMU) מ-1857 עד פרישתו ב-1889.
תרומות מדעיות
### חלוקת תאים
חשבו שנגלי היה הראשון שצפה בחלוקת תאים במהלך היווצרות האבקן, ב-1842. עם זאת, זה מוטל בספק על ידי הגנטיקאי האוסטרלי הנרי האריס (Henry Harris), שכותב: "מה שנגלי ראה ולא ראה בחומר צמחי בקירוב באותו הזמן [כמו רוברט רמק (Robert Remak)] הוא מעט לא ברור... אני מסיק... שבניגוד לרמק, הוא לא צפה בחלוקת הגרעין... ברור שנגלי ב-1844 לא היה בעל כל רעיון על חשיבות הגרעין בחיי התא."
### "מריסטמה", "קסילם" ו"פלואם"
ב-1846, נגלי והבוטנאי הגרמני הוגו פון מוהל (Hugo von Mohl) היו המדענים הראשונים שהבדילו בין דופן התא הצמחית לתוכן הפנימי של התא, עבורו מוהל השתמש במונח "פרוטופלזמה". גם ב-1846, נגלי והבוטנאי הגרמני וילהלם הופמייסטר (Wilhelm Hofmeister) פיתחו את "תאוריית התא הקודקודי" שלהם, ששאפה להסביר את מקור ופעולת המריסטמה הקודקודית של הגבעול בצמחים. ב-1857, נגלי תיאר לראשונה את המיקרוספורידיה, הגורם המחולל של מחלת הפברין (pebrine) בתולעי המשי, שהכתה בעבר באופן הרסי בתעשיית המשי באירופה. ב-1858, הוא טבע את המונים "מריסטמה", "רקמת מריסטמה", "קסילם" ו"פלואם".
### מנדל, נגלי ואורתוגנזה
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →כיום נגלי ידוע אולי בעיקר בהתכתבותו הלא פורייה (1866–1873) עם הגנטיקאי והנזיר האוסטרי גרגור מנדל, בנוגע לעבודתו המפורסמת של האחרון על Pisum sativum, האפונה הגינה. הסופר הבריטי סיימון מאואר (Simon Mawer), בספרו גרגור מנדל: נטיעת זרעי הגנטיקה (2006), מספק תיאור של ההתכתבות של נגלי עם מנדל, ומדגיש שבזמן שנגלי כתב לנזיר ממורביה, הוא "בהחלט היה בעיצומו של עבודתו הגדולה בשם תיאוריה מכנית-פיזיולוגית של האבולוציה האורגנית (פורסמה ב-1884, שנת מותו של מנדל), בה הוא מציע את הרעיון של 'אידיופלזמה' כמעביר ההיפותטי של תכונות תורשתיות". מאואר מציין שבספר זה, אין אזכור יחיד של עבודתו של גרגור מנדל. זה הניע אותו לכתוב:
> אנחנו יכולים לסלוח לפון נגלי על שהיה אדיש ומתנשא. אנחנו יכולים לסלוח לו על שהיה בור, מדען של זמנו שלא היה באמת בעל הציוד הנחוץ להבין את חשיבות מה שמנדל עשה, למרות שהוא (פון נגלי) חקר בהרחבה את התורשה. אבל השמטת תיאור של עבודתו של מנדל מספרו היא, אולי, בלתי סליחה.
נגלי האמין שהתאים מקבלים את תכונותיהם התורשתיות מחלק של הפרוטופלזמה שקרא לה "אידיופלזמה". נגלי היה תומך של אורתוגנזה ומתנגד של דרוויניזם. הוא פיתח "עיקרון שלמות פנימית" שאמר שהוא מנחה את האבולוציה. הוא כתב שהתפתחויות אבולוציוניות רבות היו לא הסתגלותיות והשוני היה מתוכנן פנימית.
יצירות
- Die Cirsien der Schweiz (עבודת דוקטורט). 1840.
- סדרת מאמרים ב-Zeitschrift für wissenschaftliche Botanik (1844–1846)
- Die neueren Algensysteme (1847); Gattungen einzelliger Algen (1849); Pflanzenphysiologische Untersuchungen (1855–1858), עם קרל אדוארד קרמר (Carl Eduard Cramer)
- Beiträge zur wissenschaftlichen Botanik (1858–1868); מספר מאמרים שפורסמו באקדמיה המלכותית למדעים של בוואריה, היוצרים שלושה כרכים של Botanische Mitteilungen (1861–1881)
- Mechanisch-physiologische Theorie der Abstammungslehre, פורסם ב-1884.
הוא וגוסטב אלברט פטר (Gustav Albert Peter) פרסמו על הסוג האפומיקטי Hieracium את יצירתם הדו-כרכית, בשם
- Die Hieracien Mittel-Europas (Hieracium of Central Europe; 1885–89).
בהקשר זה פטר ערך את ה-exsiccata הידוע Hieracia Naegeliana [exsiccata] (1884–1886) עם מספר דגימות מההרבריום של נגלי, חלקן נצפו ונאספו בגן בוטני ישן (Alter Botanischer Garten) (מינכן).