קאריס ואן האוטן: הכוהנת האדומה של הקולנוע ההולנדי
כאשר HBO סירבה להגיש את מועמדותה לפרס אמי לאחר תשע עונות שבהן גילמה את אחת הדמויות המטרידות ביותר במשחקי הכס (Game of Thrones), קאריס ואן האוטן (Carice van Houten) עשתה את מה שהרשת סירבה לעשות: היא הגישה את מועמדותה בעצמה. זה עבד. הפעולה הקטנה של סנגור עצמי, שהגיעה לאחר שני עשורים בפסגת הקולנוע ההולנדי, מתמצתת קריירה שנבנתה במידה שווה על התמדה שקטה ועל כישרון שבימאים כינו אותו יחיד במינו.
מליידרדורפ אל הבמה
קאריס אנוק ואן האוטן נולדה ב-5 בספטמבר 1976, בליידרדורפ שבהולנד, למשפחה ממוצא מעורב הכולל סבתא מצד אביה ממוצא סקוטי. כילדה היא פיתחה אהבה מוקדמת לסרטים אילמים והעדפה מתמשכת לסצנות ללא דיאלוג. בקולג' סנט בוניפציוס (St. Bonifatiuscollege) באוטרכט הופיעה במחזה טיל אולנשפיגל (Tijl Uilenspiegel) של הוגו קלאוס, ולאחר מכן למדה שנה באקדמיה לאמנויות הדרמה במאסטריכט לפני שעברה לאקדמיה לאמנויות הקליינקונסט (Kleinkunstacademie) באמסטרדם כדי להשלים את הכשרתה.
כוכבת הולנדית לפני שהוליווד שמה לב
קריירת המשחק של ואן האוטן החלה בסרט 3 Ronden (1997), ותפקידה הראשי הראשון בטלוויזיה, ב-Suzy Q (1999), זיכה אותה בפרס עגל הזהב - הכבוד הגבוה ביותר של תעשיית הקולנוע ההולנדית - עבור המשחק הטוב ביותר בדרמה טלוויזיונית. היא זכתה בעגל זהב שני, הפעם לשחקנית הטובה ביותר, על תפקיד הדמות הראשית ב-מיס מינוס (Miss Minoes, 2001). הפריצה המשמעותית שלה הגיעה ב-2006, כשכיכבה בתפקיד רייצ'ל שטיין, זמרת יהודייה הפועלת כמרגלת בהולנד הכבושה בידי הנאצים, בסרטו של פול ורהובן ספר שחור (Black Book) - הסרט ההולנדי המצליח ביותר מסחרית שנוצר אי פעם. התפקיד הביא לה עגל זהב שלישי ומועמדויות מאיגוד מבקרי הקולנוע של שיקגו, האקדמיה האירופית לקולנוע ואגודת מבקרי הקולנוע המקוונים. ורהובן אמר עליה מאוחר יותר: "מעולם בחיי לא עבדתי עם שחקנית כל כך מוכשרת". היא המשיכה לזכות בפרסי עגל הזהב לשחקנית הטובה ביותר פעמיים נוספות, עבור העקרת בית המאושרת (2010) ו-פרפרים שחורים (2011), מה שהביא לה חמישה פרסים בסך הכל - הישג חסר תקדים עבור שחקנית הולנדית - ובהמשך זכתה במועמדות נוספת לעגל הזהב עבור אינסטינקט (2019), הופעה שהמבקר גיא לודג' תיאר כ"אנרגטית להפליא".
מעבר לקולנוע דובר אנגלית
הפרופיל הבינלאומי של ואן האוטן צמח באמצעות תפקידים ב-ואלקירי (Valkyrie, 2008) של בריאן סינגר, שהביא לה מועמדות לפרס סאטורן, לצד מגפה (Black Death, 2010), ריפו מן (2010) ו-ברימסטון (2016), שם פגשה את בן זוגה מזה שנים רבות, השחקן האוסטרלי גאי פירס.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מיליסנדרה והאמי שהיא נלחמה עבורו
בין 2012 ל-2019, ואן האוטן גילמה את מיליסנדרה, הכוהנת האדומה, ב-29 פרקים של הסדרה משחקי הכס מבית HBO, אחת הדמויות השנויות במחלוקת והמתמשכות ביותר בסדרה. הביצוע הביא לה שלוש מועמדויות לפרס גילדת שחקני המסך, בשנים 2014, 2016 ו-2017, עבור הופעה יוצאת מן הכלל של אנסמבל בסדרת דרמה. כאשר HBO בחרה שלא להגיש את מועמדותה, לצד עמיתיה גוונדלין כריסטי ואלפי אלן, לפרס האמי לאחר העונה האחרונה של הסדרה, ואן האוטן הגישה מועמדות עצמית עבור הפרק "הלילה הארוך" - וזכתה במועמדות לפרס אמי לבידור בפריים-טיים עבור שחקנית אורחת יוצאת מן הכלל בסדרת דרמה ב-2019, סיפור שמשך תשומת לב תקשורתית ניכרת כביטוי יוצא דופן של שחקנית הנאבקת על הכרתה בניגוד לשיקול דעתה של הרשת שלה.
מוזיקה ועיסוקים אחרים
לצד המשחק, ואן האוטן שמרה על קריירה מוזיקלית מקבילה: היא תרמה שירה לארבעה שירים בפסקול הסרט ספר שחור (2007), הוציאה אלבום מלא, See You on the Ice (2012), בהפקת ג'יי בי מאיירס, והשתתפה בסינגל "Fear Not" עם מייקל פרינס (2015). היא מופיעה באלבום המפורסם והמוגבל של להקת וו-טאנג קלאן Once Upon a Time in Shaolin (2015) ובאלבום של מרקורי רב Bobbie Gentry's The Delta Sweete Revisited (2019). בשנת 2013 היא פרסמה את Anti Glamour עם חברתה הקולנוענית חלינה ריין, מדריך סגנון פארודי שנבנה סביב חברותן והמציאות הלא זוהרת שמאחורי הקלעים של עבודת הקולנוע. היא דוברת הולנדית, אנגלית, גרמנית וצרפתית באופן שוטף, ודיברה בפומבי על העדפתה להישאר מבוססת באירופה במקום לעבור להוליווד, באומרה שהתעשייה, למרות כל הכבוד שהיא רוחשת לה, נוטה לגרום לה לאומללות.
אקטיביזם
ואן האוטן הייתה פעילה אקלימית קולנית, והצטרפה למחאות של קבוצת ההתנגדות להכחדה (Extinction Rebellion) שחסמו את הכביש המהיר A12 בהאג במאי ובספטמבר 2023, כחלק מיותר מ-1,500 מפגינים שנעצרו באותן פעולות, והביעה תמיכה בהפללת אקו-סייד בבית הדין הפלילי הבינלאומי. היא גם תמכה ביוזמת Operation Identify Me, פרויקט משנת 2023 לזיהוי קורבנות אלמוניות ברחבי מערב אירופה, ולקחה חלק בסדרת סרטונים של פסטיבל הספרות הפלסטיני בשנת 2024 התומכת בתיק של דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק.
חיים אישיים
ואן האוטן ניהלה מערכת יחסים עם השחקן הגרמני סבסטיאן קוך, אותו פגשה על סט הצילומים של ספר שחור, בין השנים 2005 ל-2009. מאוחר יותר היא יצרה זוגיות עם גאי פירס, אותו פגשה במהלך צילומי ברימסטון; לזוג נולד בן, מונטה פירס, באוגוסט 2016, והם נותרו יחד עד 2025, אז אמרה ואן האוטן בפומבי שהם למעשה לא היו זוג "במשך שנים".
מדוע קאריס מכונה גאונה
אף אחד מהמקורות כאן אינו מיישם את המילה "גאונות" על ואן האוטן באופן ישיר, וכישרונה אינו מסוג הכישרונות שמייצרים תיאוריות או המצאות - זוהי גאונות של מבצעת, אם המילה בכלל חלה: היכולת, שזכתה לשבחים שוב ושוב לאורך שלושה עשורים של קולנוע הולנדי ובינלאומי, לגלם דמויות שנעות בין דרמת התנגדות מתקופת הנאצים לכוהנת פנטזיה השורפת ילדים חיים על המסך, ולעשות זאת, לפי הערכתו הישירה של ורהובן, טוב יותר מכל שחקנית אחרת איתה עבד. חמישה פרסי עגל הזהב - סך בלתי מנוצח עבור שחקנית הולנדית - הם מקרה מדיד יותר של מיומנות יוצאת דופן מאשר של גאונות ממשית, ותפקידה המפורסם ביותר בשפה האנגלית דרש ממנה להפוך איום ושכנוע לקריאים ללא הסברים רבים מהתסריטים עצמם. טיעון הנגד הוא שמדובר במיומנות שנצברה באמצעות הכשרה בימתית ממושמעת באמסטרדם ובמאסטריכט ועשורים של עבודה יציבה, ולא הבלחה יחידה של מבריקות - ונכונותה שלה לפעול למען מועמדותה לאמי מעידה על שחקנית המודעת היטב לכך שהכרה, בשונה מכישרון, אינה מגיעה באופן אוטומטי.
מורשת
ואן האוטן נותרה השחקנית המעוטרת ביותר בהיסטוריה של הקולנוע ההולנדי ואחת השחקניות הבודדות שנולדו בהולנד שבנו קריירה מקבילה משמעותית בטלוויזיה ובקולנוע דובר אנגלית, וכל זאת תוך שמירה על בסיסה היצירתי באירופה. דמותה כמיליסנדרה העניקה לסדרה הגדולה ביותר של HBO אחת מהדמויות השנויות במחלוקת והשקטות ביותר שלה, והחלטתה להגיש את קמפיין האמי העצמי שלה הפכה, בדרכה הקטנה, לחלק מהסיפור המקצועי שלה בדיוק כמו כל הופעה יחידה.