בריגיטה בירליין
בריגיטה בירליין (בגרמנית אוסטרית: Brigitte Bierlein; 25 ביוני 1949 – 3 ביוני 2024) הייתה משפטנית אוסטרית שכיהנה כנשיאת בית המשפט החוקתי מ-2018 עד 2019 וכקנצלרית אוסטריה מ-2019 עד 2020. היא הייתה עצמאית פוליטית, והאישה הראשונה שכיהנה בכל אחד מתפקידים אלו.
בירליין כיהנה כתובעת הכללית במשרד התובע הכללי – למעשה התובעת הציבורית הראשית של המדינה – מ-1990 עד 2002, וכן כחברת הוועד המנהל של האיגוד הבינלאומי של התובעים מ-2001 עד 2003. בשנת 2003, מונתה בירליין לחברה ולסגנית נשיא בית המשפט החוקתי.
בעקבות פרשת איביזה, מינה הנשיא אלכסנדר ואן דר בלן את בירליין לקנצלרית אוסטריה, לאחר שהצבעת אי-אמון פרלמנטרית הדיחה את ממשלתו הראשונה של סבסטיאן קורץ, הצבעת אי-האמון המוצלחת הראשונה בהיסטוריה האוסטרית המודרנית. היא הייתה האישה הראשונה שנכנסה לתפקיד, וכיהנה בו עד להשבעת הממשלה הבאה בראשות קורץ, בעקבות הבחירות שנערכו ב-29 בספטמבר 2019.
חיים מוקדמים
בריגיטה בירליין נולדה ב-25 ביוני 1949 בווינה בתקופת הכיבוש של בעלות הברית באוסטריה. אביה היה עובד מדינה. אמה, שהוכשרה כאמנית, הייתה עקרת בית. היא התחנכה בגימנסיה קונדמנגאסה (Gymnasium Kundmanngasse), אותה סיימה בשנת 1967. בירליין רצתה בתחילה ללמוד אמנות או אדריכלות והייתה קרובה להצטרפות לאוניברסיטה לאמנויות שימושיות. עם זאת, היא בחרה בסופו של דבר ללמוד משפטים. בירליין נרשמה לאוניברסיטת וינה, וקיבלה את הדוקטורט שלה במשפטים בשנת 1971.
קריירה שיפוטית
בירליין שירתה ארבע שנים כמועמדת לשיפוט, בטרם הועלתה רשמית לדרגת שופטת בשנת 1975. היא בילתה את השנתיים הבאות בראשות בתי משפט, תחילה בבית המשפט המחוזי אינרה שטט (בגרמנית: Bezirksgericht Innere Stadt Wien) ולאחר מכן בבית הדין המחוזי של וינה (Strafbezirksgericht Wien), בית משפט פלילי שמאז פורק.
בתפקידה הראשון, היא עסקה בעיקר בתיקים של דיני שכירות.
בשנת 1977 עזבה בירליין את כס השיפוט כדי להצטרף לפרקליטות וינה (Staatsanwaltschaft Wien). היא הייתה אחראית לתיקים פליליים כלליים ופוליטיים וכן לתיקים פליליים מכוח דיני התקשורת, סוג של הליכים שמטופלים בדרך כלל על ידי מומחים ייעודיים באוסטריה. בשנת 1986 קודמה בירליין לפרקליטות הראשית של וינה (Oberstaatsanwaltschaft Wien). ב-1987 עבדה מספר חודשים במחלקה למשפט פלילי במשרד המשפטים, ולאחר מכן חזרה לתפקידה בשירות התביעה.
בשנת 1990 מונתה לתובעת הכללית של משרד התובע, החלק בשירות התביעה הצמוד ישירות לבית המשפט העליון. היא הייתה האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד זה.
באותה שנה הפכה בירליין לחברת ועדת הבוחנים לשופטים ותובעים בבית המשפט האזורי הגבוה של וינה, תפקיד בו החזיקה עד 2010.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בשנת 1995 מונתה בירליין לוועד המנהל של איגוד התובעים האוסטרים. מ-2001 עד 2003 כיהנה כנשיאת האיגוד. כמו כן, מ-2001 עד 2003, היא החזיקה במושב בוועד המנהל של האיגוד הבינלאומי של התובעים.
בשנת 2002 המליצה ממשלת שוסל הראשונה על מינוי בירליין לסגנית נשיא בית המשפט החוקתי. המהלך לא היה חסר מחלוקות באותה עת. בירליין תבעה פשעים בלהט רב אך לא התבלטה כתאורטיקנית משפטית; למעשה היא נחשבת עד היום לאדישה כתאורטיקנית. פוליטיקאים מהאופוזיציה כגון יוזף קאפ האשימו את הממשלה בכך שעקפה מספר מועמדים מוכשרים יותר לטובת בחירה מפלגתית. תומכי בירליין כמו מריה פקטר השיבו כי מינויה של בירליין יהיה צעד חשוב לעבר שוויון מגדרי באוסטריה.
בהסכמה להמלצת הממשלה, מינה הנשיא תומאס קלסטיל את בירליין ב-21 בנובמבר 2002, כאשר המינוי נכנס לתוקף ב-1 בינואר 2003. שוב, בירליין הייתה האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד אליו הועלתה. למעשה, לא היו נשים כלל בבית המשפט החוקתי עד שנת 1995.
בירליין החליפה את נשיא בית המשפט, גרהרד הולצינגר, כשפרש מכס השיפוט ב-31 בדצמבר 2017.
ביוזמת מפלגת החירות, ממשלת קורץ הראשונה, הממוקמת מימין למרכז, פעלה להפיכת תפקידה הזמני לקבוע. הנשיא אלכסנדר ואן דר בלן אישר את בירליין כנשיאה החדשה של בית המשפט החוקתי ב-23 בפברואר 2018. תפקידה הקודם של בירליין כסגנית נשיא עבר לשופט בית המשפט העליון כריסטוף גרבנוורטר. וולפגנג ברנדשטטר, ששימש בעבר כסגן קנצלר ושר משפטים מטעם מפלגת העם, מונה למלא את התפקיד הפנוי בבית המשפט.
בירליין הגיעה לגיל הפרישה החובה 70 בשנת 2019.
קנצלרית אוסטריה (2019–2020)
לבירליין לא הייתה שייכות פוליטית. היא נתפסה כמי שנוטה בבירור ימינה מהמרכז. במהלך תקופתה כתובעת, היא נודעה בעמדתה הקשוחה נגד הפשיעה, אם כי שנותיה על כס השיפוט הקנו לה מוניטין של אדיבות ועבודה טובה עם יריבים אידיאולוגיים. פרשנים משני צידי הקשת הפוליטית ציינו את קשריה הקרובים של בירליין גם למפלגת העם וגם למפלגת החירות, וכן את העובדה שהקריירה שלה חבה את שתי הפריצות המשמעותיות והבלתי צפויות שלה לממשלות קואליציוניות של מרכז-ימין.
בירליין עצמה הכירה הן בקשיחותה כתובעת והן בנטייתה השמרנית-חברתית באופן כללי. בתגובה לספקות לגבי יכולתה להישאר מעל המחלוקות כשופטת בבית המשפט החוקתי, היא טענה שהיא מחויבת לחוסר משוא פנים כמו כל שופט מקצועי אחר, וציינה גם שמעולם לא הצטרפה לאף מפלגה.
לאחר שממשלת קורץ הראשונה הפסידה בהצבעת אי-אמון פרלמנטרית ב-27 במאי 2019 בעקבות פרשת איביזה, מינה אלכסנדר ואן דר בלן, נשיא אוסטריה, את בירליין ליורשת של קורץ. היא הפכה לקנצלרית הראשונה של אוסטריה וכיהנה בתפקיד עד להקמת הממשלה הבאה בעקבות הבחירות למועצה הלאומית ב-29 בספטמבר 2019. מינויה של בירליין סוכם עם כל המפלגות הפוליטיות במועצה הלאומית.
חיים אישיים
בירליין לא הייתה נשואה ולא היו לה ילדים. בן זוגה לחיים היה ארנסט מאורר, שופט בדימוס, שנפטר ב-2021. בירליין הייתה תומכת של האמנויות. היא החזיקה בציורים עכשוויים, אם כי לא ראתה בעצמה אספנית. היא אהבה סקי ושיט. ביוני 2020 נעצרה בירליין לבדיקה בחשד לנהיגה בשכרות. היא נאלצה למסור את רישיון הנהיגה שלה לארבעה שבועות ופרסמה התנצלות לאחר מכן.
בירליין נפטרה לאחר מחלה קצרה ב-3 ביוני 2024, 22 ימים לפני יום הולדתה ה-75.
עיטורים
### עיטורים אוסטריים
- העיטור הגדול מכסף עם סרט של עיטור הכבוד עבור שירותים לרפובליקה של אוסטריה (2005)
- העיטור הגדול מזהב עם סרט של עיטור הכבוד עבור שירותים לרפובליקה של אוסטריה (2021)
### עיטורים זרים
- הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (2020)
- צלב הכבוד הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2022)