בודואן הראשון, מלך הבלגים: המלך שפרש מכס המלכות שלו
למשך יום וחצי באפריל 1990, לא היה לבלגיה מלך. לא מפני שבודואן מת או ויתר על כסאו, אלא מפני שממשלתו הצביעה עליו כ"בלתי כשיר למלוך" — מנגנון חוקתי שנועד לאי-כשירות מלכותית, שהופעל במקום כדי ששרים יוכלו לחתום על חוק הפלות לתוקף מבלי לאלץ מלך קתולי אדוק להפר את מצפונו על ידי חתימה על החוק בעצמו. זו הייתה פתרון מוזר, כמעט אבסורדי, לבעיה בלתי אפשרית, והוא תיאר משהו חיוני על מלך שכל תקופת מלכותו הייתה תרגיל בהחזקת יחד של מדינה שהסכימה פחות ופחות על דברים, כולל מה לעשות איתו.
ילדות שהוגדרה על ידי אובדן
בודואן נולד ב-7 בספטמבר 1930, בארמון סטויבנברג ליד בריסל, ילדם השני של המלך לאופולד השלישי והמלכה אסטריד משוודיה. ילדותו סומנה מוקדם ושוב ושוב בטרגדיה: סבו, המלך אלברט הראשון, מת בתאונת טיפוס הרים, ואמו נהרגה בתאונת דרכים בשווייץ ב-1935 כשבודואן עוד לא מלאו לו חמש. כשאביו הפך למלך ב-1934, קיבל הצעיר בודואן את התואר דוכס ברבאנט. מלחמת העולם השנייה הביאה עוד זעזועים — הכיבוש הגרמני גירש אותו ואת אחיו לאוסטריה, שם שחררו אותם כוחות אמריקאים במאי 1945 — והמשפחה חיה בגלות בשווייץ עד 1950, תקופה שהוטלה צל על המחלוקת הפוליטית על התנהלותו של לאופולד השלישי בתקופת המלחמה, שהביאה לבסוף לוויתורו על הכתר.
עלייה לכס המלכות בגיל שבע עשרה
במהלך משבר לאומי על חוקיות אביו להמשיך למלוך — ה"שאלה המלכותית" הכוננת, שגרמה לשביתות ולאי-סדר אזרחי ברחבי בלגיה — העביר לאופולד השלישי את סמכויותיו המלכותיות לבנו, וב-11 באוגוסט 1950, בודואן הפך למלך בגיל שבע עשרה בלבד, ובאופן רשמי עלה לכס המלכות שנה לאחר מכן. הוא ירש מונרכיה שהייתה תחת חשד ברגע שבלגיה נזקקה לאחת ממוסדותיה המאחדים המרכזיים לתפקד. בתחילת תקופת מלכותו, חתם על האמנה שהקימה את קהילת הפחם והפלדה האירופית ב-1951, וקישר את בלגיה לפרויקט אירופי צעיר שהגדיר את זהותה של המדינה לאחר המלחמה כמארחת למוסדות אירופיים.
קונגו וסוף האימפריה
הרגע הבינלאומי המכונן בתקופת מלכותו של בודואן הגיע ב-30 ביוני 1960, כשהוא עצמו ניהל את הטקס שהעביר את הסמכות מבלגיה לקונגו העצמאית החדשה בלאופולדוויל — מושבה שבלגיה שלטה בה, לפעמים באכזריות יוצאת דופן, מאז תקופת אב קדמוני שלו, לאופולד השני. בנאומו באותו יום, תיאר בודואן את לאופולד השני כמי ש"הופיע בפניכם לא ככובש אלא כמי שמיישב", והציג את עצמאות קונגו כהגשמת חזונו של המלך הקודם — טיוח של שליט שהיסטוריונים רואים בו אחראי למותם של מיליוני קונגולזים. ראש הממשלה החדש של קונגו, פטריס לומומבה, קרע את התסריט הצפוי ונשא מה שצופים כינו "גינוי חריף של שלטון הקולוניאלי הבלגי" בפני האישים הבכירים הנאספים, וזכה למחיאות כפיים סוערות מהקהל הקונגולזי ולשתיקה נפגעת מהקהל המערבי. ההידרדרות המהירה של המדינה למשבר קונגו בחודשים שלאחר מכן הדגימה כמה גרוע נוהלה למעשה המעבר, לא משנה את השאיפות הטקסיות של אותו יום.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →נישואין ורומן לאומי
ב-15 בדצמבר 1960, נישא בודואן לדונה פביולה דה מורה אי אראגון, אצילה ספרדייה ממדריד, באיחוד שזכה לאהבה ציבורית רחבה בבלגיה. פביולה, דוברת שפות רבות ועמוקות מעורבת בעבודה סוציאלית, הקימה את המזכירות החברתית של המלכה כדי לטפל בזרם של בקשות לעזרה שהגיעו לארמון. הזוג לא היו להם ילדים ששרדו, עובדה שעיצבה את הירושה הסופית של אחיו של בודואן, אלברט השני, לאחר מותו.
החזקת מדינה מפולגת יחד
רוב תקופת מלכותו של בודואן הוקדש לניהול החלוקה הגוברת בין הדיבור ההולנדי בצפון פלנדריה לבין הדיבור הצרפתי בדרום ולוניה. הוא טען בפומבי שהאזורים של בלגיה "היוו חלקים משלימים" של אומה אחת ולא גורלות נפרדים שמתרחקים, והוא עמד בראש המונרכיה החוקתית על פני שלושה סבבים רצופים של רפורמה מדינית — ב-1970, 1980, ו-1988-89 — שהפכו בהדרגה את מדינת בלגיה המאוחדת לפדרציה עם ממשלות אזוריות וקהילתיות אוטונומיות. שהמדינה לא התפרקה לחלוטין בתקופה שבה מפלגותיה הפוליטיות עצמן התפצלו לאורך קווים לשוניים, נזקפת במידה רבה לזכות התפקיד המייצב, מעל הפוליטיקה, שבודואן תפס לאורך כל התקופה.
היום בלי מלך
הפרק הייחודי ביותר בתקופת מלכותו הגיע ב-1990, כשהפרלמנט של בלגיה עבר לבטל את הפללת ההפלות. כקתולי אדוק שהשתתף במיסה מדי יום והתייעץ באופן קבוע עם פקידי כנסייה כולל הקרדינל סואננס, אמר בודואה לראש הממשלה וילפריד מרטנס בכתב שהוא נתון ב"בעיות מצפון חמורות" ולא יכול להציב את חתימתו על הצעת החוק, ושאל בחדות: "האם נורמלי שאני האזרח הבלגי היחיד שמחויב לפעול נגד מצפונו בנושא כל כך חשוב?" במקום להוביל למשבר חוקתי מלא על ידי סירוב פשוט לחובתו החוקתית, הממשלה של מרטנס הפעילה סעיף בחוקה שנועד למקרים של אי-כשירות מלכותית, והכריזה על בודואן כבלתי כשיר למלוך באופן זמני במשך כ-36 שעות ב-5–6 באפריל 1990. ללא מלך חוקי במקומו, חתמה מועצת השרים על החוק בעצמה, לאחר מכן הפרלמנט שיקם מיד את בודואן לכסאו. בלגיה חסרה מלך לראשונה מאז 1830, בסידור כל כך בלתי סביר שדרש את הפופולריות האישית העצומה של המלך כדי שישרוד פוליטית כלל. יותר משלושה עשורים לאחר מכן, בביקור בבריסל באוקטובר 2024, ציין האפיפיור פרנציסקus את אותו הפרק כשהודיע שיפתח את התהליך הרשמי להכרה בבודואן כקדוש, ואמר לקהל באצטדיון המלך בודואן שהמלך הראה אומץ על ידי "עזיבת מקומו... כדי שלא לחתום על חוק רצחני."
מדוע בודואן נקרא גאון
המוניטין של בודואן נשענים על שיפוט פוליטי ומוסרי ולא על הישג אינטלקטואלי כלשהו — הוא לא יצר גוף של מחקר, לא המציא כלום, ונזכר במעט מאוד רעיונות מקוריים ככאלה. מה שהוא החזיק באופן עקבי היה יכולת יוצאת דופן לקרוא את הסבלנות המדויקת של קהל חלוק, ולמצוא שוב ושוב פתרון פרוצדורלי או סמלי שאיפשר למשבר אמיתי לעבור מבל לשבור את המדינה: קבלת הכס כדי לפתור את "השאלה המלכותית", ניהול דה-קולוניזציה קשה מבלא לאבד לגיטימיות מקומית, ואימפרוביזציה של התפטרות-לפי-טכניקה מוזרה ליום אחד במקום לחתום על חוק שהפר את מצפונו או להוביל לעימות ישיר עם ממשלה נבחרת. זהו גאון של ניוואס מוסדי ובין-אישי — סבלנות, איפוק, ותחושה לשינוי המינימלי הנדרש כדי לשמור על צדדים יריבים בשולחן — לא של רעיונות. הטיעון הכנגד הכנה הוא משמעותי: נאומו בקונגו ב-1960, עם טיוח של לאופולד השני, הראה כישלון חמור בשיפוט פוליטי על דה-קולוניזציה, והדחיפה של הוותיקן ב-2024 להכרתו כקדוש בנויה כמעט כולה על פרק ה-1990 היחיד, ומטשטשת רשומה ציבורית ארוכה ומורכבת יותר למעשה אחד של מצפון.
מורשת
בודואן מת מהתקף לב ב-31 ביולי 1993, במהלך חופשה במוטריל, ספרד, וסיים תקופת מלכות של 43 שנים שהחלה במשבר משפחתי ונגמרה עם בלגיה מאורגנת מחדש באופן יסודי כמדינה פדרלית. הוא נשאר, בקרב הבלגים שחיו בתקופת מלכותו, אחד הדמויות האהובות ביותר אישית של המלוכה — נזכר פחות בכל החלטה בודדת מאשר בכך שנשאר, באופן בלתי סביר, במרכזה של מדינה שמשכה לשני כיוונים בו-זמנית.