בולדווין הרביעי, מלך ירושלים: המלך המצורע שהביס את צלאח א-דין
ילד ששיחק עם ילדים אחרים בחדר הילדים המלכותי לא מצמץ כשחבריו צבטו את זרועו. המורה שלו, שצפה במתרחש, הבין מיד את משמעות הדבר ואת המחיר הכרוך בו. בולדווין הרביעי עתיד היה למלוך על ממלכת ירושלים הצלבנית במשך אחת עשרה שנים עם מחלה שהשילה ממנו לאט את מאור עיניו, ידיו ורגליו — ובאמצע הידרדרות זו, חולה ומול עדיפות מספרית של עשרות אלפים, הוא יצא ממיטת חוליו וריסק את צבאו של המצביא המאיים ביותר בעולם המוסלמי.
אבחנה בחדר הילדים
בולדווין נולד בירושלים בשנת 1161 לאמלריך הראשון (Amalric I) ולאגנס מקורטנה (Agnes of Courtenay), השליט השישי בשושלת צלבנית שהחזיקה בעיר מאז כיבושה במסע הצלב הראשון בשנת 1099. אביו מינה את ויליאם, הארכיבישוף מצור (William of Tyre), כמורו, וויליאם הוא זה שגילה את התגלית שתגדיר את חייו של בולדווין: בזמן שצפה בילד משחק עם אחרים, הוא הבחין שבולדווין אינו מגיב כאשר חבריו צובטים את זרועו. בדיקה רפואית אישרה כי מדובר בצרעת — מחלה שנחשבה אז למדבקת ביותר, נתפסה כגזר דין מוות ודאי, וכזו שכמעט בוודאות תמנע מבולדווין להינשא ולהעמיד יורש.
הוכתר למרות הכל
למרות האבחנה, בולדווין בן השלוש עשרה הוכתר למלך עם מות אביו ב-1174, בתקופה שבה עלה צלאח א-דין (Saladin) כסולטן המאחד את מצרים וסוריה. עד שהגיע לגיל חמש עשרה, בולדווין מלך תחת עוצר שפיקד על צבאות הממלכה, אך הוא התעקש להופיע בקרבות בעצמו, תוך שהוא מסתגל למצבו המחמיר ולומד לשלוט בסוסו באמצעות ברכיו בלבד, כדי שידיו, ומאוחר יותר זרועו השמאלית, יהיו פנויות לאחיזת חרב. הוא הוביל את פעולתו הצבאית המתועדת הראשונה ב-1175, פשיטת הסחה על דמשק שנועדה לסייע לעיר חלב הנצורה, וזכה בהישגים נוספים ב-1176 נגד כוחות בפיקודו של אחיו של צלאח א-דין — מה שהוכיח, עוד לפני ניצחונו המפורסם ביותר, כי מחלתו לא פגעה ביעילותו כמפקד בשדה הקרב.
שלטון עצמאי
בולדווין נטל את השלטון האישי המלא ביולי 1176, בהיותו בן חמש עשרה, והמשיך בעמדה צבאית תוקפנית: פשיטות על דמשק, התערבות במערכה של צלאח א-דין נגד החשישיון (Assassins), וכפיית נסיגתו של צלאח א-דין מבקעת הלבנון באותו אוגוסט לפני שהסולטן הספיק להשתלט על שטחים נוספים. הוא אף ניסה להוציא לפועל משלחת שאפתנית נגד מצרים עצמה, בסיס כוחו של צלאח א-דין, אם כי הניסיון קרס בשל חוסר תמיכה משליטים צלבנים אחרים בממלכה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מונז'יזאר
רגע השיא של בולדווין הגיע בספטמבר 1177. כשהוא חולה מאוד ורוב כוחות הממלכה פרוסים במקומות אחרים תחת פיליפ מפלנדריה (Philip of Flanders), הוא קם ממיטת חוליו, אסף כוח קטן שמנה על פי הדיווחים כ-375 אבירים — כולל 80 טמפלרים — וצעד לאשקלון כדי לעקוב אחר תנועותיו של צלאח א-דין. בטוח בעליונות מספרית של עשרות אלפים, צלאח א-דין פיזר את צבאו כדי לפשוט על האזור הכפרי מסביב. בולדווין הכה בדיוק ברגע הפיזור, ליד מונז'יזאר (Montgisard), והשמיד את כוחות איוב המפורקים; צלאח א-דין עצמו נמלט ממוות בעור שיניו כאשר אביר הסתער עליו ישירות, והוא ניצל רק הודות למשמר האישי שלו, ונמלט מהשדה לאחר שאיבד אלפי לוחמים. היה זה, בכל קנה מידה, תפנית מדהימה: שליט בן שש עשרה, משותק ממחלה ניוונית, הביס את המנהיג הצבאי המוכשר ביותר בעולם המוסלמי.
יריב הראוי לפחד
צלאח א-דין היה, לפי דיווחים בני התקופה ומאוחרים יותר, מפקד מנוסה ומאיים שהשתמש בשפת הג'יהאד כדי לאחד טריטוריות מוסלמיות מפולגות נגד המדינות הצלבניות — לא הדמות האבירית המוחלטת מהאגדות הרומנטיות המאוחרות, אלא איש כוח שאפתן ואפקטיבי. העובדה שבולדווין בלם אותו שוב ושוב, במונז'יזאר ובקרבות קטנים סביבה, סימנה את המלך הצעיר כיריב צבאי רציני ולא כבובה הנשלטת על ידי גנרלים.
ממלכה ללא יורש
מחלת הצרעת של בולדווין הפכה את שאלת הירושה לדחופה עוד לפני מותו. בעלה הראשון של אחותו סיבילה (Sibylla), ויליאם ממונפראטו (William of Montferrat), מת ב-1177 לאחר שהוליד בן שנקרא גם הוא בולדווין; נישואיה השניים, לגי דה ליזיניאן (Guy of Lusignan) ב-1180, הוכחו כנזק פוליטי, שכן גי הוכיח את עצמו כמנהיג צבאי ומדיני בלתי מספיק ובסופו של דבר נושל מפיקודו. כדי להבטיח את הירושה בעודו יכול, בולדווין הרביעי הכתיר את אחיינו הצעיר כמלך שותף, בולדווין החמישי, בשנת 1183, עם אפוטרופוסים שמונו לפקח על חינוך הילד — ניסיון לעקוף את גי לחלוטין שבסופו של דבר נכשל.
דעיכה ומוות
עד שנת 1182 איבד בולדווין את מאור עיניו ואת השימוש בידיו וברגליו, כאשר גפיו התנוונו מהמחלה, אך הוא המשיך למלוך ואף לצאת למערכות צבאיות מתוך אלונקה — הוא חצה את הירדן ב-1183 כדי לסייע לכוחות נוצריים נצורים על ידי צלאח א-דין בכרך. הוא מת בירושלים במרץ 1185, בגיל 24, ונקבר ליד אביו בכנסיית הקבר.
מדוע בולדווין הרביעי נחשב לגאון
המילה שמוצמדת לבולדווין אינה טענה לגבי רעיונות או מלומדות — זו טענה לגבי כוח רצון ושיקול דעת צבאי שנשמרו מול גוף שקרס באופן פעיל. הגאונות, אם ניתן לכנותה כך, טמונה בתזמון טקטי: זיהוי הרגע המדויק שבו צבאו של צלאח א-דין היה מפוזר ופגיע במונז'יזאר והתחייבות לכוחו הנחות מספרית לפני שהחלון נסגר, ולאחר מכן התאמת הטכניקה הפיזית שלו — רכיבה באמצעות לחץ ברכיים בלבד — כדי להישאר מפקד שדה מתפקד בעוד הצרעת נטלה את ידיו. זהו מקרה שבו אומץ ויכולת הסתגלות תחת אבחנה סופנית עשו את העבודה שאינטלקט גולמי מקבל עליה קרדיט במקומות אחרים. הסיבוך הכנה הוא ששנותיו המאוחרות של בולדווין התאפיינו פחות בברק אסטרטגי ויותר במשבר ירושה שלא הצליח לפתור: היורש שבחר, בולדווין החמישי הצעיר, מת בתוך שנה מעלייתו לכס המלוכה, והממלכה עברה לידיו של גי דה ליזיניאן הבלתי יעיל, שתבוסתו בקרב קרני חיטין ב-1187 הובילה לאובדן ירושלים לידי צלאח א-דין רק שנתיים לאחר מות המלך המצורע — קריסה שניצחונותיו של בולדווין מנעו במשך עשור.
מורשת
בולדווין הרביעי זכור כמלך המצורע שקרא תיגר על צלאח א-דין, שליט שאומץ לבו האישי מול נכות מתקדמת הפך, בסיפורים מאוחרים יותר, למילה נרדפת לחוסן בנסיבות בלתי אפשריות. מותו, שאחריו הגיע במהירות מותו של אחיינו, חשף עד כמה הישרדות הממלכה הייתה תלויה בשיקול דעתו ובנוכחותו בשדה הקרב של בולדווין — עובדה שהודגשה באכזריות כאשר ירושלים עצמה נפלה לידי צלאח א-דין תוך שנתיים מרגע שהשלטון עבר מידיו.