ארתורו פומאר: הילד שהחזיק את אלוף העולם
חיחון, 1944. בצד אחד של הלוח ישב אלכסנדר אלכין (Alexander Alekhine), אלוף העולם המכהן בשחמט, אדם שהחזיק בתואר במשך רוב שני העשורים האחרונים. בצד השני ישב ילד ספרדי בן שלוש-עשרה שנודע בעיתונים כ"ארטוריטו" (Arturito). כעבור שבעים ומשהו מהלכים המשחק הסתיים בתיקו – ולא בגלל שהאלוף ריחם עליו. פומאר גבר עליו במשחק הסיום והגיע לעמדה מנצחת מבחינה תיאורטית לפני שנתן לה לחמוק מידיו. הוא נותר, יותר משמונים שנה לאחר מכן, השחקן הצעיר ביותר אי פעם שסיים בתיקו מול אלוף עולם מכהן בקצב משחק רגיל. השיא עדיין עומד בעינו.
ארטוריטו
ארתורו פומאר סלמנקה (Arturo Pomar Salamanca) נולד ב-1 בספטמבר 1931 בפלמה דה מיורקה. הוא היה ילד פלא במובן המחמיר של המילה: בגיל עשר סיים כסגן אלוף האיים הבלאריים, ובשנה שלאחר מכן זכה באליפות. באוקטובר 1943, בגיל שתים-עשרה, ערך את הופעת הבכורה הבינלאומית שלו במדריד, שם נמנע בקושי מהמקום האחרון והביס את פרידריך זמיש (Friedrich Sämisch), שחקן ברמה של רב-אמן ואחד התיאורטיקנים המוערכים ביותר באירופה.
לספרד, באותו רגע, כמעט לא היה דבר אחר לחגוג בתחום ההישגים הספורטיביים הבינלאומיים, והילד הפך למפורסם. הוא נתן ראיונות ברדיו. הוא הופיע בסרטים. נערכו השוואות – באופן בלתי נמנע ולזמן מה באופן סביר – לפול מורפי (Paul Morphy), חוסה ראול קפבלנקה (José Raúl Capablanca) וסמי רשבסקי (Sammy Reshevsky), שלושת השמות המהווים את אוצר המילים הסטנדרטי עבור ילדי פלא בשחמט.
אלכין עצמו גילה עניין. בביקורו בספרד ובפורטוגל לאחר מלחמת העולם השנייה, אלוף העולם נתן לילד שיעורי שחמט והקדיש לו חלק מספרו משנת 1946 Legado!. מה שלא ייאמר על אלכין, הוא לא הרעיף תשומת לב על ילדים מסיבות של יחסי ציבור. הוא חשב שיש שם משהו.
אלוף ספרד
היה שם משהו. פומאר זכה באליפות ספרד בפעם הראשונה ב-1946, בגיל חמש-עשרה, והמשיך לזכות בה שש פעמים נוספות: ב-1950, 1957, 1958, 1959, 1962 ו-1966. הוא היה סגן אלוף בארבע הזדמנויות נוספות – 1951, 1956, 1964 ו-1969 – והשיא המשולב נותר ללא תחרות עד שמיגל איייסקאס (Miguel Illescas) עקף אותו ב-2010, יותר מארבעה עשורים לאחר מכן.
פיד"ה (FIDE) העניקה לו את תואר רב-אמן בינלאומי ב-1950 ואת תואר רב-אמן ב-1962, מה שהפך אותו לספרדי הראשון שהחזיק בתואר זה. הוא שיחק עבור ספרד בשתים-עשרה אולימפיאדות שחמט רצופות, כשהוא מאייש את הלוח הראשון ברובם, וזכה במדליית ארד אישית בלייפציג ב-1960 עם מאזן של חמישה ניצחונות, ללא הפסדים ושבע תוצאות תיקו. שירותו באולימפיאדות נמשך מ-1958 במינכן ועד לה ואלטה ב-1980 – עשרים ושתיים שנים של ייצוג מדינתו ברמה הגבוהה ביותר של שחמט קבוצתי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →טורנירים אזוריים, בין-אזוריים והתקרה
התוצאות הבינלאומיות הטובות ביותר שלו הגיעו ברצף מרוכז סביב תחילת שנות ה-60. בטורניר האזורי במדריד ב-1960 הוא חלק את המקום הראשון עם סבטוזאר גליגוריץ' (Svetozar Gligorić), יאן היין דונר (Jan Hein Donner) ולאיוש פורטיש (Lajos Portisch) – שלושה מהשחקנים החזקים ביותר באירופה. בטורמולינוס ב-1961 הוא סיים ראשון לצד גליגוריץ'. במלגה ב-1964 הוא ניצח באופן מוחלט, לפני פורטיש. בפלמה דה מיורקה ב-1966, באי הולדתו, הוא סיים שני אחרי מיכאיל טל (Mikhail Tal) ושוב לפני פורטיש. הוא ניצח במלגה פעם נוספת ב-1971.
ההעפלה ממדריד הובילה אותו לטורניר הבין-אזורי בסטוקהולם ב-1962 – הטורניר שממנו צמחו הטוענים לכתר אליפות העולם, והקרוב ביותר שפומאר הגיע למסלול זה. הוא סיים במקום האחד-עשר המשותף. המנצח היה אמריקאי בן תשע-עשרה בשם בובי פישר (Bobby Fischer).
ההתמוטטויות
הביטוי שחוזר על עצמו בתיאורי הקריירה של פומאר הוא שהוא מעולם לא מימש את מלוא הפוטנציאל המוקדם שלו, והסיבה לכך אינה מסתורית. הוא סבל לפחות משתי התמוטטויות עצבים במהלך השתתפות בטורנירים. במריאנסקה לאזנה ב-1965 הוא השלים רק תשעה מתוך חמישה-עשר המשחקים שלו וסיים בחלוקת המקום האחרון. בדנדי ב-1967 הוא פרש לאחר שהשלים פחות ממחצית המשחקים שלו, ותוצאותיו נמחקו מהרישומים. הוא התאושש היטב, אך משחקו ותוצאותיו המאוחרים יותר הושפעו מהחוויה.
ראוי לציין בבירור מה זה אומר. ילד שהיה סלבריטי לאומי בגיל שתים-עשרה, שסיים בתיקו עם אלוף עולם בגיל שלוש-עשרה, ושנמדד בפומבי מול קפבלנקה, בילה את הקריירה הבוגרת שלו כשהוא נושא ציפייה שאף תוצאה מלבד תואר אלוף העולם לא תוכל לספק. הוא הפסיק לשחק באירועים רציניים בסביבות 1985.
הסופר
פומאר עבד גם במסורת האחרת הזמינה לאמנים דוברי ספרדית: הוא כתב. ספרי ההדרכה שלו כוללים את Mis cincuenta partidas con maestros (1945), שפורסם כשהיה בן ארבע-עשרה; Temas de ajedrez (1956); Las pequeñas ventajas en el final (1958); Ajedrez (1962); El arte de ver la ventaja (1968); ו-Ajedrez elemental (1971), שנכתב עם האמן הסובייטי וסילי פאנוב (Vasily Panov). דורות של שחקנים ספרדים למדו את משחק הסיום מאדם שחונך על ידי אלכין.
מדוע ארתורו מכונה גאון
הטענה של פומאר היא הנקייה ביותר בחברה זו וגם הנוגעת ללב ביותר, מכיוון שהיא נשענת כמעט כולה על מה שעשה לפני גיל ארבע-עשרה. סיום בתיקו עם אלוף עולם מכהן בגיל שלוש-עשרה, בקצב משחק קלאסי, הוא שיא ששרד שמונה עשורים של ילדי פלא בשחמט, כולל פישר, קספרוב וקרלסן, שאף אחד מהם לא השתווה לו. וזה לא היה תרמית: הוא גבר על אלכין במשחק הסיום והגיע לעמדה מנצחת לפני שמשחק לא מדויק גרם לה לחמוק. זה לא מזל. זה ילד שתופס, בצורה נכונה, יותר על עמדה מורכבת מאשר השחקן הטוב ביותר בעולם.
טיעון הנגד הוא כל שאר חייו, והכנות דורשת זאת. פומאר הפך לרב-אמן חזק מאוד – הראשון של ספרד, אלוף לאומי שבע פעמים, מדליסט אולימפי, מנצח טורנירים אזוריים על פני גליגוריץ' ופורטיש – ומעולם לא הפך לשחקן ברמה עולמית. הטורניר הבין-אזורי היחיד שלו הניב סיום במקום האחד-עשר המשותף. הוא מעולם לא שיחק בטורניר המועמדים. שתי התמוטטויות ליד הלוח קטעו אותו בגיל שבו שחקנים מתגבשים, והוא מעולם לא חזר למסלול שהעניין של אלכין רמז עליו.
לכן המילה חלה על ילד הפלא בצורה בטוחה יותר מאשר על המקצוען. מה שהיה לפומאר בגיל שלוש-עשרה הייתה תפיסה עמדתית גולמית מסוג שמופיע אולי פעם בדור; מה שהוא לא רכש היה המזג, או אולי פשוט הנסיבות, כדי להמיר זאת. השחמט הספרדי כינה אותו גאון מרגע שהיה בן שתים-עשרה ומעולם לא הפסיק. השיא מצדיק את הביטוי עבור הילד בחיחון. עבור האיש שבא בעקבותיו, הוא מצדיק משהו שקט יותר ועדיין נדיר: שליטה, שנמשכה ארבעים שנה תחת כובד משקלו של מה שהיה פעם.
מורשת
פומאר נפטר ב-26 במאי 2016 בברצלונה, לאחר מחלה ממושכת. בשנותיו האחרונות הוא שימש כאורח כבוד באירועי שחמט, באופן הולם ביותר באולימפיאדת השחמט ב-2004 בקלוויה, שנערכה באי שבו נולד. בשנת 2016, בעקבות הצעה של איגוד אמני השחמט, הכירה פיד"ה בתרומתו להיסטוריית השחמט בפרס מיוחד. הוא היה רב-האמן הראשון של ספרד, ולמשך עשור, הספורטאי המפורסם ביותר שלה – והוא מחזיק בשיא שהשחקנים הגדולים ביותר של המאה נכשלו כולם לקחת ממנו.