ארנולד דניאל פאלמר: המלך שהפך את הגולף למשחק של כולם
ארנולד פאלמר לא פשוט שיחק גולף באגרסיביות; הוא שיחק אותו כתיאטרון, כשהוא מרים את מכנסיו, זורק סיגריה חצי-עשויה אל הקרקע, ומסתער על המסלולים במה שאחד הביוגרפים כינה "הפקרות שוביניסטית" בזמן שיריבים קליניים יותר שיחקו על הסיכויים סביבו. הטלוויזיה מצאה אותו בדיוק ברגע שהחלה לשדר טורנירים אל תוך חדרי המגורים באמריקה, ופאלמר, בניגוד לאריסטוקרטיית מועדוני הכפר של הגולף לפניו, נראה ודיבר כמו האנשים שצפו בו. ההתנגשות הזו בין תזמון ומזג הפכה בן של פועל ממערב פנסילבניה לכוכב השוק ההמוני האמיתי הראשון של הענף.
לטרוב
פאלמר נולד ב-10 בספטמבר 1929 בלטרוב, פנסילבניה, בנם של מילפרד "דיקון" פאלמר, המקצוען הראשי ושומר המגרשים במועדון הכפר לטרוב, שלימד אותו את המשחק כילד. הוא למד במכללת וייק פורסט על מלגת גולף אך עזב לאחר מותו של חבר קרוב וחבר לקבוצה, התגייס למשמר החופים של ארצות הברית בין השנים 1951 ל-1954, שם בנה מסלול בן תשע גומות במהלך שירותו. עם שחרורו זכה באליפות החובבים של ארצות הברית לשנת 1954 בדטרויט והפך למקצוען בנובמבר אותו שנה, וזכה באירוע הסיור הראשון שלו, פתוח קנדה 1955, עבור פרס כספי של 2,400 דולר.
שנות השיא
התקופה הפורייה ביותר של פאלמר הגיעה בין 1960 ל-1963, אז זכה ב-29 אירועי סבב ה-PGA ובחמש אליפויות מייג'ور. הוא זכה באליפות המאסטרס ארבע פעמים — 1958, 1960, 1962 ו-1964 — באליפות ארצות הברית הפתוחה פעם אחת, ב-1960, ובאליפות הפתוחה הבריטית פעמיים, ב-1961 וב-1962. מרדפו אחר האליפות הבריטית זוכה לעיתים קרובות לשבחים על כך שכנע דור של מקצוענים אמריקאים שהטורניר, שנחשב אז לקושי פיננסי ולוגיסטי שאינו שווה את הנסיעה, שווה רדיפה; ההחמצה הקרובה שלו ב-1960 והניצחונות הרצופים שהגיעו בעקבותיה סייעו להפוך את הענף לבינלאומי. לאורך הקריירה שלו הוא זכה ב-62 אירועי סבב ה-PGA, המספר החמישי בגודלו בהיסטוריה, והפך לשחקן הגולף הראשון שהגיע למיליון דולר ברווחי סבב בקריירה, ב-1967.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בניית צבא
מה שהבדיל את פאלמר מבני דורו לא היה פשוט האופן שבו שיחק אלא באיזו מידה אימצו אותו קהלי הצופים. האוהדים שלו התארגנו במה שהפך ידוע כ-"צבאו של ארני" (Arnie's Army), כינוי שדבק משום שתאר משהו יוצא דופן באמת: צופים שעקבו אחריו גומה אחר גומה בנאמנות הקרובה יותר לסגידה לאדם מאשר לספורט. נאמר על פאלמר שהוא גרם לכל מי ששוחח איתו, יהיה קצר ככל שיהיה, להרגיש כאילו הוא האדם החשוב ביותר בחדר, תוך שמירה על קשר עין ועניין אמיתי ללא קשר למעמדו של האדם האחר — צורה של קשב ששולבה בסגנון המשחק מחבק-הסיכונים שלו והפכה אותו למרתק מחוץ למסלול בדיוק כפי שהיה עליו. ג'ק ניקלאוס, יריבו הגדול ביותר, אמר מאוחר יותר בפשטות שפאלמר "התעלה מעל משחק הגולף."
בניית אימפריה
פאלמר הפך ללקוח הראשון של סוכן הספורט מארק מקקורמאק ב-1960, והשיווק שלו מצד מקקורמאק — שנבנה סביב מראו הנאה, הרקע הצנוע שלו וסיומי הטלוויזיה המרגשים שלו — המציא למעשה את חסויות הגולף המודרניות ועזר להפוך את פאלמר לאחד הספורטאים בעלי ההשתכרויות הגבוהות ביותר בעידן שלו הרבה לאחר שניצחונות הטורנירים שלו האטו. הוא עיצב יותר מ-300 מגרשי גולף ב-37 מדינות בארצות הברית וב-25 מדינות שונות, היה ממייסדי ערוץ הגולף (The Golf Channel), נשא ונתן על הקמת מגרש הגולף הראשון ברפובליקה העממית של סין, והשיק ב-2001 משקה תה קר ולימונדה הנושא את שמו ונשאר פריט קבוע בתפריטי המשקאות באמריקה. הוא החזיק גם ברישיון טייס וצבר כמעט 20,000 שעות טיסה במהלך 55 שנים, כשהוא מטיס את מטוסו הפרטי לטורנירים אל תוך שנות השמונים לחייו.
חיים לאחר התחרות
פאלמר המשיך להתחרות אל תוך עידן סבב ה-PGA הבכיר (Senior PGA Tour), וזכה בעשרה אירועים כולל חמישה מייג'ורים בכירים בין 1980 ל-1988. הוא שימש כפותח כבוד באליפות המאסטרס משנת 2007 ועד מותו, אליו הצטרפו בשנים מאחרות יותר ניקלאוס וגארי פלייר, והפך את טקס הפתיחה של הטורניר למפגש איחוד שנתי של "שלושת הגדולים" של הענף. הוא נפטר ב-25 בספטמבר 2016 בגיל 87, בזמן שהמתין לניתוח לב בפיטסבורג, וכובד באותה שנה בגביע ריידר עם דקת דומייה ותיק הטורניר שלו משנת 1975 שהוצג בטי הראשון.
מדוע ארנולד נקרא גאון
המילה מיוחסת לעיתים רחוקות למכניקה של פאלמר — החבטה שלו הייתה בלתי שגרוחה באופן מפורסם, יותר כוח מאשר צורה, ועל פי סטנדרטים טכניים של עידנו שלו הוא לא היה חובט הכדור המלוטש ביותר בקרב יריביו. מה שהרוויח לו את התואר במקום זאת היה סוג של אינטואיציה חברתית ומסחרית מיושמת: אינסטינקט לגבי אילו חבטות יחשמלו קהל, אילו סיכונים היו שווים את השקעת ההמון גם כאשר ההסתברויות טענו נגדם, ומחוץ למסלול, הבנה של מה שהגולף היה צריך כדי להיות פופולרי, שהגיעה בדיוק ברגע שהטלוויזיה יכלה לשאת את הפופולריות הזו אל תוך הבתים באמריקה. צופים בקריירה שלו מתארים זאת כתזמון ומזג הפועלים בשיתוף פעולה — פאלמר לא פשוט זכה במזל להיות בעל מראה טלוויזיוני, אלא שיחק באופן פעיל גרסה של גולף שנבנתה עבור המדיום, כשהוא בוחר את חבטת ה"הכול או כלום" ברגע שהמצלמות פעלו באופן שהפך גולף טורנירים רגיל לדרמה בהמשכים. הטיעון הנגדי ההגון הוא ששבעת המייג'ורים של פאלמר הם צנועים בהשוואה לשמונה עשרה של ניקלאוס או חמישה עשרה של טייגר וודס, וכי חלק ניכר מהמוניטין המתמשך שלו נשען על כריזמה ואינסטינקט מסחרי ולא על השליטה הטכנית העמוקה ביותר במשחק עצמו. אבל אף שחקן גולף אחר לא המיר מגנטיות אישית לשינוי קבוע של האופן שבו הענף נצפה, נמכר ונוקל אחריו, ושינוי זה דרש קריאה מסוימת מאוד של קהל אשר יריביו, על אף עליונותם הטכנית, לא החזיקו בה.
מורשת
פאלמר הוכנס להיכל התהילה העולמי של הגולף כאחד משלושה עשר חבריו המקוריים ב-1974, קיבל את מדליית החירות הנשיאותית ב-2004 כשחקן הגולף הראשון שזכה לכבוד זה, ואת מדליית הזהב של הקונגרס ב-2009. הנשיא ברק אובמה, שצין את מותו, אמר שפאלמר עבר "מנקודת התחלה ענווה... ועד לכוכבות-על כפניו של הגולף ברחבי תבל", וכינה אותו "החלום האמריקאי המתעורר לחיים". מועדון ביי היל באורלנדו עדיין מארח את אירוע סבב ה-PGA הנושא את שמו, ושדה התעופה בעיר הולדתו לטרוב נושא את שמו גם הוא — בנו של שומר מגרשים בעיירה קטנה שבסופו של דבר הגדיר, יותר מכל אלוף יחיד לפניהם או אחריהם, מה פירוש הדבר שעבור הגולף יש קהל עוקבים ולא רק קהל צופים.