אנתוני גורמלי: יציקת גוף כנגד השמים
דמות מכונפת ניצבת בלו פל (Low Fell) מחוץ לגייטסהד, משקיפה על התנועה בכבישים A1 ו-A167. היצירה הוזמנה בשנת 1994 והוקמה בפברואר 1998, ומאז הפכה ליצירת הפיסול הציבורי שמרבית האנשים בבריטניה מסוגלים לזהות. בדומה לכמעט כל דבר שיצר אנתוני גורמלי (Antony Gormley) במשך ארבעים וחמש שנים, ה-מלאך של הצפון (Angel of the North) החל בגופו של האמן עצמו — כלי שבו השתמש, יצק, איטם, הכפיל ונטש על חופים וגגות מאז ועד היום.
המפסטד, אמפלפורת', הודו
סר אנתוני מארק דייוויד גורמלי נולד ב-30 באוגוסט 1950, בהמפסטד שבלונדון, הצעיר מבין שבעה ילדים לאם גרמניה ואב ממוצא אירי. משק הבית היה עשיר וקתולי, עם טבח ונהג, וראשי התיבות שלו נבחרו כדי לאיית את הביטוי AMDG — ad maiorem Dei gloriam, לתפארתו הגדולה יותר של האל. הוא נשלח לאמפלפורת' קולג' (Ampleforth College), פנימייה בנדיקטנית ביורקשייר, ולאחר מכן לטריניטי קולג', קיימברידג', שם למד בין השנים 1968 עד 1971 ארכאולוגיה, אנתרופולוגיה ותולדות האמנות.
מקום לינה
הוא לא פנה מיד ללימודי אמנות. בין 1971 ל-1974 הוא טייל בהודו ובסרי לנקה כשהוא לומד בודהיזם, וחזר עם ראשיתו של כל מה שעשה מאז. עבודתו הראשונה, מקום לינה (Sleeping Place), הייתה סדין ספוג גבס עטוף סביב חבר — צורה שראה בדמויות עטופות בסארי ובדהוטי ישנות ברחובות הודו. רק לאחר מכן הוא הוכשר במוסדות סנט מרטינ'ס (Saint Martin's) וגולדסמית'ס (Goldsmiths) החל מ-1974, ובבית הספר לאמנויות יפות סלייד (Slade School of Fine Art) בין 1977 ל-1979. בסלייד פגש את האמנית ויקן פרסונס (Vicken Parsons), שהפכה לעוזרת שלו וב-1980 לאשתו; לזוג שלושה ילדים והם מתגוררים במכל גז מוסב בקינגס קרוס.
עופרת, אחר כך ברזל
הופעת הבכורה שלו בגלריית וייטצ'אפל (Whitechapel Gallery) ב-1981 כללה את ברירה טבעית (Natural Selection), עשרה מטרים של חפצים יומיומיים עטופים בעופרת. מארזי הגוף מעופרת של שנות ה-80 — אדמה, ים ואוויר II (Land Sea and Air II), שלוש דרכים: חור תבנית ומעבר (Three Ways: Mould Hole and Passage) — היו מכלים חלולים וחתומים שנוצרו מהצורה שלו עצמו. העניין מעולם לא היה דמיון. גורמלי מתאר את עבודתו כטיפול בגוף לא כאובייקט אלא כמקום, ושואל: "איך להפוך גופים לכלי קיבול שמכילים ותופסים מרחב כאחד?" העבודות הן אינדקסיאליות ולא סמליות — עקבות של אירוע ממשי של גוף ממשי בזמן. עד שנות ה-90 הפכו הצורות החלולות לברזל יצוק מוצק, מסות הדוחקות את המרחב במקום להכיל אותו.
השדה
אז הוא יצר משהו ללא גופים כלל. שדה לאיים הבריטיים (Field for the British Isles) (1991) הוא רצפה מלאה בדמויות חרס קטנות בעבודת יד, כולן פונות לעבר הצופה, והוא זיכה אותו בפרס טרנר בשנת 1994. הוא יצר זאת מחדש כ-שדה אסייתי (Asian Field) עבור הביאנלה של סידני ב-2006 עם כ-200,000 פסלונים, שהופקו על ידי כ-300 כפריים סינים שעבדו עם 100 טונות של חימר אדום במשך חמישה ימים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →העבודות הציבוריות
איש ברזל (Iron:Man) הוצב בכיכר ויקטוריה בברמינגהאם ב-1993. מקום אחר (Another Place) (1997) הציב מאה דמויות ברזל יצוק לאורך חוף קרוסבי במרזיסייד, פונות אל הים ושוקעות עם הגאות; כיום המיצב קבוע. המלאך של הצפון הוזמן ב-1994 והוקם ב-1998. ענן קוונטי (Quantum Cloud) התנשא מעל התמזה בגריניץ' בשנת 1999. בתוך אוסטרליה (Inside Australia) (2003) הציב דמויות על פני משטח המלח של אגם באלארד במערב אוסטרליה. אופק אירועים (Event Horizon) (2007) הציב שלושים ואחת יציקות בגודל טבעי על גגות ומדרכות הגדה הדרומית של לונדון, ומאוחר יותר נדד לניו יורק, סאו פאולו והונג קונג; המבקר הווארד האלה (Howard Halle) כינה זאת "מטפורה לחיים עירוניים וכל ההקשרים הסותרים — ניכור, שאפתנות, אנונימיות, תהילה." אור עיוור (Blind Light) מילא את גלריית הייוורד באותה שנה.
בשנת 2009 הוא תפס את האדן הרביעי בכיכר טרפלגר והעניק אותו לאחרים. אחד ואחר (One & Other) התקיים בין ה-6 ביולי ל-14 באוקטובר, והציב חברי ציבור, שנבחרו בהגרלה, על האדן למשך שעה כל אחד. בשנת 2019 אישרה המועצה הארכאולוגית היוונית פה אחד את מבט (Sight) בדלוס — האמנות העכשווית הראשונה שאי פעם הותרה באתר המורשת העולמית הזה.
הממסד
הוא נבחר לחבר באקדמיה המלכותית לאמנויות ב-2003, קיבל תואר OBE ב-1998 וקיבל תואר אבירות ב-2014, ומחזיק בפרס סאות' בנק (1999), פרס אובייאשי (2012) ופרס פרמיאום אימפריאלה לפיסול (2013). הוא היה נאמן של המוזיאון הבריטי מ-2007 עד 2015, מילא שלוש-עשרה גלריות של האקדמיה המלכותית ב-2019, וב-2023 הפך לאמן החי הראשון שהוזמן להציג בכל רחבי מוזיאון רודן. תיק עבור מלאך א' (A Case for an Angel I) נמכר בבית המכירות כריסטי'ס בשנת 2017 תמורת 5,296,250 ליש
מדוע אנתוני מכונה גאון
טענה זו נאמרת לעיתים רחוקות במילים אלו ממש. מה שהמוסדות אומרים הוא צר וטוב יותר: האקדמיה המלכותית מתארת אמן שהנושא שלו הוא "הקשר שבין גוף האדם למרחב", ושואלת "שאלות יסוד על היכן בני אדם עומדים ביחס לטבע ולקוסמוס."
המקוריות נעוצה במגבלה. גורמלי בחר כלי אחד — יציקה של גוף בודד ורגיל, בדרך כלל שלו עצמו — והפיק ממנו, במשך ארבעה עשורים, מגוון יוצא דופן של משמעויות על ידי שינוי המקום שבו הוא ניצב ומה שסובב אותו. על גג הוא התאבדות, זקיף וזר בעת ובעונה אחת. בגאות בקרוסבי הוא הגירה וטביעה. מעל כביש A1 הוא טיעון של אזור בעד עצמו. ההכשרה בקיימברידג' בארכאולוגיה ניכרת: הוא מתייחס לדמות האנושית כפי שארכאולוג שטח מתייחס לעקבות בקרקע.
טיעון הנגד הוא שהמגבלה היא גם גבול. יצירת דמות אחת במשך ארבעים שנה מסתכנת בהפיכה למותג במקום לחקירה, והפריסות רב-אתריות של אופק אירועים ו-שדה יכולות להיקרא כזכיינות. משמעות העבודה תלויה מאוד במיקום, ובטקסט על הקיר שמסביר את המיקום; האובייקט עצמו לרוב אינרטי. הוא דורג במקום הרביעי בדירוג של ה-טלגרף (Telegraph) לשנת 2008 של האנשים המשפיעים ביותר בתרבות הבריטית, אשר מודד טווח הגעה, לא עומק. הוא פסל מעולה עם רעיון אחד טוב מאוד, שאחריו הוא רודף בדיוק רב. גאונות היא מילה גדולה יותר ממה שהראיות תומכות בו.
מורשת
גורמלי הציב פיסול עכשווי מול אנשים שלא ביקשו זאת — על חוף, על סוללת כביש מהיר, על אגם מלח, על גגות — וגרם להם להתווכח על כך. ה-מלאך של הצפון הוא כעת, עבור רוב המדינה, מה שגייטסהד מייצגת. זהו הישג קשה יותר מקריירה בגלריות.