אנסל אדמס: ההדפסה שנדמיינה עוד לפני החשיפה
בערב ה-1 בנובמבר 1941, בעת שנהג בניו מקסיקו, ראה אנסל אדמס את הירח עולה מעל בית קברות בכפר וידע שהאור על הצלבים עומד להיעלם. הוא לא הצליח למצוא את מד החשיפה שלו. לכן הוא חישב את הערך על סמך הנתון היחיד ששינן – עוצמת ההארה של הירח עצמו – ויצר את הנגטיב. העבודה זריחת הירח, הרננדז, ניו מקסיקו (Moonrise, Hernandez, New Mexico) תעסיק אותו בארבעים השנים הבאות: הוא יצר 1,369 הדפסים בודדים שלה, ואחד מהם נמכר לימים במכירה פומבית תמורת 609,600 דולר.
אף שבור ופסנתר
אנסל איסטון אדמס (Ansel Easton Adams) נולד ב-20 בפברואר 1902 ברובע פילמור שבסן פרנסיסקו, לצ'ארלס היצ'קוק אדמס ולאוליב בריי. הוא היה בן ארבע כשפקדה את העיר רעידת האדמה של 1906; רעידת משנה שהתרחשה שלוש שעות לאחר מכן הטיחה אותו בפניו אל קיר גן, שברה את אפו והותירה אותו נושם דרך הפה לכל ימי חייו. הוא היה היפראקטיבי, חולה לעיתים קרובות והיו לו מעט חברים. לאחר שכמה בתי ספר פרטיים סילקו אותו בשל חוסר מנוחה, אביו הוציא אותו משם בגיל שתים-עשרה והעסיק לו מורה פרטי; הוא סיים את כיתה ח' ב-1917. ייעודו הראשון היה מוזיקה. בגיל שתים-עשרה, לאחר ששמע את שכנו הנרי קאוול (Henry Cowell) מנגן, למד לנגן בפסנתר בעצמו, ובמהלך העשור שלאחר מכן שכללו שלושה מורים את הטכניקה שלו. הוא התכוון להיות פסנתרן קונצרטים ונתן שיעורים כדי לממן את השאיפה הזו. הספק שערער אותו היה צלול: ייתכן שלעולם לא יהיה יותר מפסנתרן בעל טווח מוגבל, מלווה או מורה.
יוסמיטי
המשפחה נסעה ליוסמיטי ב-1916 ואביו נתן לו מצלמת קודאק בראוני (Kodak Brownie). "הוד יוסמיטי התפרץ עלינו והיה מפואר," הוא כתב. הוא חזר לשם לבדו ב1917 עם חצובה ולמד את רזי חדר החושך בכוחות עצמו.
בגיל שבע-עשרה הצטרף למועדון סיירה (Sierra Club), ומ-1920 עד 1923 היה אחראי הקיץ על אכסניית לה-קונט ממוריאל (LeConte Memorial Lodge) בעמק. הוא נבחר לוועד המנהל ב-1934 ושירת בו שלושים ושבע שנים, כשהוא מצטרף לטיולים הגדולים של המועדון כצלם הרשמי. פקח פארקים הציג בפניו את צייר הנוף הארי בסט (Harry Best), שבסטודיו שלו היה פסנתר שעליו הורשה להתאמן; ב-1928 נישא לבתו של בסט, וירג'יניה, שירשה את הסטודיו ב-1936. המקום הפך לגלריית אנסל אדמס ונותר בבעלות המשפחה.
זניחת הפוקוס הרך
תצלומיו הראשונים מתוארכים ל-1921 והסטודיו של בסט החל למכור את הדפסי עבודותיו ב-1922. הוא ניסה את הפיקטוריאליזם – הסגנון השולט של פוקוס רך וציורי – וזנח אותו עד 1925 לטובת פוקוס חד, ניגודיות גבוהה, חשיפה מדויקת ומלאכת חדר חושך אובססיבית. בשנת 1927 מימן איל הביטוח אלברט בנדר (Albert Bender) את תיק העבודות שלו הדפסי פרמליאן מהרי הסיירה הגבוהים (Parmelian Prints of the High Sierras), שכלל את מונוליט, פני ההאלף דום (Monolith, the Face of Half Dome), עליו כתב אדמס כי הצליח לממש "תמונה רצויה: לא כפי שהנושא נראה במציאות, אלא כפי שהרגיש לי."
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בנדר לקח אותו גם לטאוס, שם פגש את ג'ורג'יה אוקיף (Georgia O'Keeffe) ואת פול סטרנד (Paul Strand) – פגישה מכרעת – אשר חלק עמו שיטות טכניות ושכנע את אדמס להתמסר לצילום באופן מלא. טאוס פואבלו (Taos Pueblo), עם טקסט מאת מרי האנטר אוסטין (Mary Hunter Austin), ראה אור ב-1930. ב-1932 הציג במוזיאון דה יאנג (de Young Museum) עם אימוג'ן קנינגהם (Imogen Cunningham) ואדוארד וסטון (Edward Weston), והוקמה קבוצה f/64: צילום ישיר, צמצמים קטנים, חדות מוחלטת, ומניפסט המתעקש שצילום טהור לא ישאיל דבר מכל צורת אמנות אחרת. תערוכת יחיד בגלריה של אלפרד שטיגליץ (Alfred Stieglitz), "מקום אמריקאי" (An American Place), ב-1936, הקנתה לו מעמד ביקורתי וקונים.
שיטת האזורים
סביב 1939 ו-1940, בעת שלימד בבית הספר לאמנות בלוס אנג'לס, פיתחו אדמס וצלם הדיוקנאות פרד ארצ'ר (Fred Archer) את "שיטת האזורים" (Zone System) מתוך סנסומטריה. היא מחלקת את טווח הגוונים לאזורים מכוילים, מאזור 0 השחור ועד אזור X הלבן, ומאפשרת לצלם להחליט לפני הלחיצה על התריס היכן בדיוק ייפול כל חלק של הסצנה בהדפסה הסופית – ולאחר מכן לפעול לאחור כדי להגיע לחשיפה ולפיתוח הנכונים. זה הפך אמנות של הערכה מקורבת למלאכה של שליטה מכוונת, והיא עדיין נלמדת כיום, על אף החיישנים הדיגיטליים. הוא תיעד זאת עבור אחרים בספר יצירת תצלום (Making a Photograph, 1935) ובסדרת "צילום בסיסי" (Basic Photo, 1948–1956).
מוסדות, כליאה והסברה
אדמס בנה את התשתית שהפכה את הצילום למכובד. ב-1940, יחד עם הנאמן דיוויד מקאלפין (David McAlpin) והאוצר בומון ניוהול (Beaumont Newhall), הוא סייע בהקמת מחלקת הצילום של המוזיאון לאמנות מודרנית – הראשונה במוזיאון אמנות אמריקאי מרכזי – ושירת כיועץ הראשי שלה; תערוכת הפתיחה שלה, "שישים תצלומים", נפתחה ב-31 בדצמבר 1940. ב-1945 ייסד את מחלקת צילום האמנות הראשונה בבית הספר לאמנות של קליפורניה, כשהוא מביא את דורותיאה לאנג (Dorothea Lange), קנינגהם ווסטון כאורחים. הוא היה ממייסדי כתב העת אפרטור (Aperture) ב-1952, ניהל סדנאות יוסמיטי שנתיות בין 1955 ל-1981, שימש כיועץ לחברת פולארויד (Polaroid Corporation) של אדווין לנד (Edwin Land), וב-1975 סייע ביצירת המרכז לצילום יצירתי באוניברסיטת אריזונה לאחר פגישה עם הנשיא ג'ון שפר (John Schaefer); הארכיון שלו היה אחד מחמשת האוספים המייסדים.
הוא השתמש במצלמה גם כמנוף. סיירה נבדה: שביל ג'ון מיור (Sierra Nevada: The John Muir Trail, 1938) נוצר כדי לקדם הקמת פארק לאומי, וספרו ועדותו בפני הקונגרס תרמו באופן מהותי להגדרת קניון קינגס ב-1940. שלוש מלגות גוגנהיים, הראשונה שבהן ב-1946, מימנו ניסיון לצלם כל פארק לאומי; הוא הגיע לעשרים ושבעה מתוך עשרים ושמונה, והחמיץ רק את האוורגליידס. מזועזע מכליאת האמריקאים ממוצא יפני לאחר פרל הארבור, הוא צילם את מרכז המעצר מנזנאר (Manzanar) ופרסם את נולדו חופשיים ושווים (Born Free and Equal), שנדחה בחוגים מסוימים כבלתי נאמן.
מדוע אנסל מכונה גאון
הכיבודים היו רבים: פרס ג'ון מיור של מועדון סיירה ב-1963, פרס הסלבלד ב-1981, ותוארי דוקטור לשם כבוד מהרווארד ומייל. ב-1980 העניק לו ג'ימי קרטר את מדליית החירות הנשיאותית על שימור המקומות הפראיים של אמריקה "גם בסרט וגם על פני האדמה."
היכולת הספציפית היא "קדם-ויזואליזציה" (previsualization) – החזקת ההדפסה הסופית בראש עוד לפני שהנגטיב קיים, ואז תכנון הפוך דרך החשיפה והפיתוח כדי להשיגה. האוצר ג'ון זרקובסקי (John Szarkowski) הגדיר זאת במדויק: אדמס "כוונן את עצמו במדויק יותר מכל צלם לפניו להבנה ויזואלית של האיכות הספציפית של האור שנפל על מקום מסוים ברגע מסוים." הנגטיב מהרננדז הוא הוכחת התפיסה. משנשלל ממנו המד, הוא עדיין יכול היה לחשב את החשיפה כי נשא את הפיזיקה בראשו, והוא ידע איך ההדפסה צריכה להיראות לפני שהתריס נפתח.
ראוי לציין גם את טיעון הנגד. שיטת האזורים היא סנסומטריה יישומית, שעברה שיטתיות ולא התגלתה ככזו, והיא נבנתה עם פרד ארצ'ר, לא לבד. המוניטין של אדמס נשען במידה רבה על רגיסטר יחיד – הנוף המערבי הבלתי מיושב – והגיחה המשמעותית היחידה שלו לתיעוד, עבודת מנזנאר, נתקלה בהתנגדות ואינה הדבר שלזכותו הוא זכור. מה ששורד את הכל הוא הטענה הטכנית: הוא הבין אור ככמות מדידה והדפסה כביצוע, והוא לימד תחום שלם לחשוב כך.
לאחר מכן
הוא עבר לכרמל היילנדס ב-1965, מעל חופי ביג סר, וכשחלה בשיגדון ובדלקת פרקים הקדיש את שנותיו האחרונות להדפסת ארבעים שנות נגטיבים שנצברו. קרטר הזמין אותו ב-1979 ליצור את הדיוקן הצילומי הרשמי הראשון של נשיא; אדמס השתמש בישיבה כדי להגיש מזכרים בנוגע להגנה על ביג סר ושממות אלסקה. הוא מת ממחלת לב ב-22 באפריל 1984 בבית החולים הקהילתי של חצי האי מונטריי, ואפרו פוזר על ההאלף דום. שמורת המינרטס (Minarets Wilderness) שונתה לשמורת אנסל אדמס ב-1985. שניים מתצלומיו – הטטונס ונהר הנחש (The Tetons and the Snake River) ומראה של שער הזהב – נמצאים על סיפון תקליט הזהב של וויאג'ר (Voyager Golden Record).