אנדראה אילי: הכימאי שהפך את האספרסו למדע
רוב משפחות הקפה שומרות על מתכון בסוד. אנדראה אילי (Andrea Illy) ירש במקום זאת מעבדה. כמי שהוכשר ככימאי, הוא השתלט על חברת אספרסו בטריאסטה (Trieste) שהתבססה על האובססיה לאיכות של סבו ואביו, ודחף אותה רחוק עוד יותר — כשהוא מתייחס לכוס המושלמת כאל בעיה שיש למדל, למדוד ולהנדס ולא רק לחלוט.
מטריאסטה לספסל הכימיה
אילי נולד ב-2 בספטמבר 1964, בטריאסטה, הדור השלישי של המשפחה העומדת מאחורי איליקפה (illycaffè), שנוסדה על ידי סבו פרנצ'סקו אילי (Francesco Illy) והפכה למותג אספרסו איכותי עולמי על ידי אביו, ארנסטו אילי (Ernesto Illy), שעמד בראש החברה בין 1963 ל-2004. אנדראה למד בחלקו בשווייץ לפני שקיבל תואר בכימיה מאוניברסיטת טריאסטה — בסיס טכני שהבדיל אותו מרוב מנהלי חברות הקפה ושעיצב את כל מה שעשה בעסק המשפחתי לאחר מכן. מאוחר יותר הוא הוסיף תואר שני למנהלים מבית הספר לניהול SDA בוקוני (SDA Bocconi School of Management) במילאנו, תוכנית ניהול מתקדמת בבית הספר לעסקים של הרווארד (Harvard Business School), ותוכנית מנהלים באוניברסיטת סינגולריטי (Singularity University) בעמק הסיליקון, ובכך צירף הכשרה מדעית לכישורים עסקיים ועתידניים.
בקרת איכות כדוקטרינה משפחתית
אילי הצטרף לחברה ב-1990, לא בתפקיד בכיר אלא כמפקח בקרת איכות — נקודת כניסה טכנית מכוונת שאפשרה לו ליישם את הכשרתו בכימיה ישירות על המוצר. הוא מונה למנכ"ל ב-1994, תפקיד בו החזיק עד 2016, והפך ליו"ר ב-2005, תפקיד בו הוא מחזיק עד היום. היוזמה המרכזית שלו, תוכנית האיכות הכוללת (Total Quality Programme), קיבלה השראה מפורשת משיטות ייצור יפניות והרחיבה את האובססיה של אביו לעקביות לכדי משמעת רשמית וכלל-ארגונית המכסה הכל, החל ממקור הפולים ועד למזיגת האספרסו הסופית. הוא היה שותף לכתיבת טקסטים טכניים על הכימיה של מיצוי אספרסו, והתייחס למה שרוב המתחרים מכרו כמלאכת יד כנושא בעל חוקים פיזיקליים וכימיים בסיסיים שניתן לחקור ולבצע להם אופטימיזציה.
בניית התשתית של תרבות הקפה
בהנהגתו של אילי, איליקפה בנתה את אוניברסיטת הקפה (Università del Caffè), יוזמה חינוכית שנועדה למקצע את הידע על קפה בקרב בריסטות וקולים ברחבי העולם במקום להשאיר את המלאכה לחניכות בלתי רשמית. הוא גם פיתח את איפר-אספרסו (Iperespresso), מערכת חליטת קפסולות הבנויה סביב מה שהחברה מתארת כטכניקות "היפר-חליטה" (hyperinfusion) ומיצוי אמולסיה — גישה הנדסית לכוס קפה בודדת. תחת הנהגתו הרחיבה החברה את נוכחותה הקמעונאית לכ-230 חנויות אילי ברחבי העולם, והוא אצר באופן אישי את ביתן אשכול הקפה (Coffee Cluster) באקספו מילאנו 2015, תוך שימוש בפלטפורמה של תערוכה עולמית כדי להציג את אותו טיעון לגבי קפה כמדע ותרבות ולא כסחורה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ייצוג התעשייה, לא רק החברה
הנטייה המדעית של אילי התרחבה אל מעבר לחברה שלו אל עולם הקפה הרחב. הוא כיהן כנשיא, ומאוחר יותר כנשיא כבוד, של האגודה המדעית הבינלאומית לקפה (Association Scientifique Internationale pour le Café), הגוף הבינלאומי המוביל למדע הקפה, החל משנת 1999. הוא עמד בראש הוועדה לקידום שוק הקפה של ארגון הקפה הבינלאומי (International Coffee Organisation) והפך ליו"ר כבוד של האגודה למדע ומידע על קפה (Association for Science and Information on Coffee) — תפקידים שהציבו אותו במרכז המנגנון הטכני והשיווקי של התעשייה הרבה מעבר למותג שלו.
קיימות ומוסדות
לאחרונה, אילי היה שותף להקמה ועומד בראש קרן החברה המתחדשת (Regenerative Society Foundation), שהוקמה ב-2020, ובכך הרחיב את התעניינותו בחשיבה מערכתית מכימיה של קפה לקיימות סביבתית וחברתית. הוא עומד בראש קרן אלטגמה (Fondazione Altagamma), הקרן המייצגת את תעשיות היוקרה והמלאכה האיכותית של איטליה, מאז 2013, והוא חבר במועצת הנגידים של הבנק המרכזי של איטליה (Bank of Italy) עבור מושב טריאסטה מאותה שנה — תפקידים אזרחיים ומוסדיים המשקפים את מעמדו הרבה מעבר לסחר בקפה. הוא גם מחבר הספר Il sogno del caffè ("קפה: החלום"), ספר המגולל את ההיסטוריה של משפחתו ושל החברה שלו לצד שאיפת ההקמה של סבו לייצר את הקפה הטוב בעולם.
הכרה ומשפחה
בין עיטוריו של אילי ניתן למנות את היותו "סופרסטאר שיווק" על ידי Advertising Age ב-1996, "איש עסקים של השנה" על ידי ארנסט אנד יאנג איטליה (Ernst & Young Italia) ב2004, וקבלת תואר קבאליירה דל לאבורו (Cavaliere del Lavoro) — אביר התעשייה — על ידי נשיא איטליה ב-2018, אחד מהתארים העסקיים המכובדים ביותר במדינה. הוא נשוי ואב לשלוש בנות, ואחיו אנה, פרנצ'סקו וריקרדו מכהנים גם הם במועצת המנהלים של איליקפה, ושומרים על ניהול החברה כעניין משפחתי גם כשהפעילות שלה עברה תהליכי מקצוענות סביב הסטנדרטים המדעיים של אנדראה.
מדוע אנדראה מכונה גאון
הטענה של אילי לתואר נשענת על מהלך ספציפי: יישום הכשרה ומתודולוגיה מדעית רשמית על קטגוריית מוצרים — קפה — שנשלטה באופן מסורתי על ידי מסורת מלאכת יד וטעם בלבד. היכן שמתחרים הסתמכו על מתכונים שעברו בירושה ושיפוט חושי, אילי הביא אינסטינקט של כימאי למשתנים, בקרות ושחזור, שעוגנו באמצעות תוכנית האיכות הכוללת, פרסומים טכניים על כימיה של אספרסו ומוצרים מונעי הנדסה כמו איפר-אספרסו. זו גאונות של מתודולוגיה ובניית מוסדות ולא של המצאה טהורה: אילי לא גילה את כימיית הקפה מאפס, ורוב תרומתו הייתה שיטתיות והרחבת סטנדרטים שאביו כבר החל לבסס. הטיעון הנגדי הכן הוא שאילי ירש גם את החברה וגם את אובססיית האיכות שאפשרה את הגישה המדעית שלו — התואר שלו בכימיה העניק לו עדשה ייחודית, אך המשאבים והמיקום בשוק כדי ליישם זאת בקנה מידה רחב הוגשו לו בלידתו. מה שקשה יותר להכחיש הוא המשכיות העשייה: שלושה עשורים של השקעה טכנית עקבית, מאוניברסיטה המוקדשת לחינוך קפה ועד לראשות האגודה המדעית המובילה בתחום, מרמזים על יותר מאשר זכות ירושה בלבד.
מורשת
אילי נשאר יו"ר איליקפה, העומד בראש חברה שהמוניטין שלה לעקביות נמשך ישירות לתוכנית האיכות הכוללת שבנה ולהכשרה בכימיה שהביא לתעשייה שלעיתים רחוקות בירכה אותה. בין אוניברסיטת הקפה, מעמדו בגופים בינלאומיים למדעי הקפה, והפנייה האחרונה שלו לקראת קיימות באמצעות קרן החברה המתחדשת, השפעתו על התעשייה כעת משתרעת הרבה מעבר לכוסות האספרסו של המשפחה אל האופן שבו איכות קפה נמדדת ונלמדת ברחבי העולם.