עליאה איזטבגוביץ' (Alija Izetbegović): האסיר שהפך לנשיא
באפריל 1983 גזר בית משפט בסרייבו (Sarajevo) ארבע עשרה שנות מאסר על עורך דין בן חמישים ושבע בגין "פעילות עוינת בהשראת אידיאולוגיות אסלאמיות". אמנסטי אינטרנשיונל (Amnesty International) וארגון מעקב הלסינקי (Helsinki Watch) מחו על כך שהכרעת הדין התבססה על תעמולה קומוניסטית וכי אף אחד משלושה עשר הנאשמים לא הואשם בתמיכה באלימות. שבע שנים לאחר גזר הדין, ושנתיים לאחר שזכה לחנינה, כיהן האיש כראש המדינה של בוסניה והרצגובינה. שנתיים לאחר מכן, מדינתו הייתה במלחמה.
מבוסנסקי שאמאץ לסרייבו
איזטבגוביץ' נולד ב-8 באוגוסט 1925 בבוסנסקי שאמאץ (Bosanski Šamac). סבו מצד אביו, שנקרא אף הוא עליאה, נשא לאישה אישה טורקייה, סדיקה האנים (Sıdıka Hanım), בעת ששירת כחייל באוסקודאר (Üsküdar), ומאוחר יותר הפך לראש עיריית בוסנסקי שאמאץ. אביו היה רואה חשבון שלחם בצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה וחזר לביתו כשהוא משותק חלקית מפציעותיו. המשפחה עברה לסרייבו ב-1928. הוא קיבל תואר במשפטים מהפקולטה למשפטים של אוניברסיטת סרייבו.
המוסלמים הצעירים, ושמונה שנים בפנים
ב-1941 סייע להקים את "מלאדי מוסלימאני" (Mladi Muslimani) — המוסלמים הצעירים — במתכונת תנועת האחים המוסלמים. עברו בתקופת המלחמה שנוי במחלוקת: ה"ניו יורק טיימס" (New York Times) דיווח כי הצטרף לדביזיית אס-אס חאנג'אר (SS Handschar), בעוד משפחתו עמדה על כך שהצטרף לפרטיזנים היוגוסלבים; הוא נעצר על ידי צ'טניקים (Chetniks) מלוכנים באמצע 1944 ושחרר. ב-1946 עצרו אותו השלטונות הקומוניסטיים החדשים וגזרו עליו שלוש שנות מאסר בגין שיתוף פעולה עם הנאצים. הוא היה בן עשרים ואחת במעצרו הראשון. בשני הליכים פליליים נפרדים ריצה שמונה שנים בסך הכל בגין השתייכות לארגונים שטענו לזכויות אדם וחופש דת. התקופה השנייה, לאחר המשפט ב-1983, נמשכה כמעט חמש שנים — בית המשפט העליון של בוסניה הפחית את עונשו לשתים עשרה שנים במאי 1984 והוא קיבל חנינה ב-1988, כשבריאותו נפגעה לצמיתות. הוא נישא להלידה רפובאץ (Halida Repovac) ב-1949; בנם באקיר (Bakir) יכהן בעצמו מאוחר יותר בנשיאות הבוסנית.
ההצהרה האסלאמית
המניפסט מ-1970 שהביא אותו בסופו של דבר לספסל הנאשמים היה ניסיון, כפי שניסח זאת, ליישב בין קידמה בסגנון מערבי לבין המסורת האסלאמית. הוא הכיל גם את המשפט שבילווה אותו עד קברו: "לא תיתכן שלום או דו-קיום בין האמונה האסלאמית לבין מוסדות חברתיים ופוליטיים לא-אסלאמיים." הוא ציין את פקיסטן כמודל למהפכנים מוסלמים. הממשלה הוציאה אותו אל מחוץ לחוק. חיבורו המרכזי השני, Islam Between East and West, נקט באותה סינתזה במונחים פילוסופיים יותר. איזטבגוביץ' טען לאחר מכן כי הקטעים עוסקים בהקמת מדינה אסלאמית היו היפותטיים ולא הייתה להם כל תחולה על בוסניה — הגנה שכנעה את תומכיו ואף אחד אחר. בשנות ה-1990 ציטטו מתנגדיו את ההצהרה כהוכחה לכך שבכוונתו להקים רפובליקה בסגנון איראני בבלקן; חלק מהפרשנים המערביים הסכימו. הוא הכחיש זאת עד יומיו האחרון. כתב האישום מ-1983 האשים אותו גם בארגון השתתפות בקונגרס מוסלמי באיראן.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →1990: מפלגה, ונשיאות שהועברה
ב-1990 הקים את מפלגת הפעולה הדמוקרטית, ה-SDA, והפך לנשיאה הראשון. היא זכתה ב-33 אחוזים ממושבי הפרלמנט. בהצבעה לנשיאות גבר עליו פיקרט עבדיץ' (Fikret Abdić) — 44 אחוזים לעומת 37 אחוזים לאיזטבגוביץ' — ואז זז הצידה, מה שאפשר לאיזטבגוביץ' להפוך ליו"ר הנשיאות. זוהי עובדת יסוד בשלטונו שלעיתים נדירות מוזכרת: המנהיג הבוסניאקי המשפיע ביותר במאה לא ניצח בבחירות שהעניקו לו את התפקיד.
המשאל עם והמלחמה
באוקטובר 1991 הופיע בטלוויזיה כדי להכריז על ניטרליות ביוגוסלביה המתפרקת: "זו אינה המלחמה שלנו." תוך חודשים ספורים היא הייתה. הוא קרא לרי משאל עם על עצמאות למרות אזהרות הסרבים כי הדבר אינו חוקתי; בשיעור הצבעה של 63 אחוזים, שהוחרם במידה רבה על ידי הסרבים, נרשמו 99.4 אחוזים בעד. הפרלמנט הכריז על עצמאות ב-29 בפברואר 1992, איזטבגוביץ' הודיע עליה ב-3 במרץ, והקהילה האירופית וארצות הברית הכירו במדינה ב-7 באפריל. לאחר מכן הוביל את ממשלת בוסניה במשך שלוש שנים וחצי של מלחמה, תוך ששמר על סרייבו במהלך המצור. ברית הראשונית שלו עם הכוחות הקרואטים של בוסניה קרסה למלחמה קרואטית-בוסניאקית נפרדת, אותה סיים בחתימה על הסכם ושינגטון (Washington Agreement) עם פרניו טוג'מן (Franjo Tuđman) במרץ 1994, שהקים את הפדרציה של בוסניה והרצגובינה.
דייטון, ומה שהוכרע
בנובמבר 1995, לאחר מבצע ההפצצות של נאט"ו (NATO), חתם על הסכם דייטון (Dayton Agreement). הוא סיים את המלחמה בלחימה ללא הכרעה והכיר ברפובליקה סרפסקה (Republika Srpska) כישות אוטונומית בתוך בוסניה והרצגובינה — הסדר ששמר על קיומה של המדינה במחיר מיסוד החלוקה שיוצרה המלחמה. הוא כיהן כיו"ר הראשון של נשיאות בוסניה והרצגובינה מ-1996 עד 1998 ונשאר חבר בה עד 2000, כשהוא מתפטר באוקטובר אותה שנה בגיל שבעים וארבע, תוך ציון מצב בריאותו. הוא נפטר ב-19 באוקטובר 2003 ממחלת לב שסיבכו אותה פציעות מנפילה בביתו.
מדוע עליאה מכונה גאון
כמעט אף אחד לא משתמש במילה זו לגביו, והתיעוד אינו תומך בה במובן הרגיל. הוא היה כותב רציני: Islam Between East and West וההצהרה האסלאמית היו ניסיונות אמיתיים לסינתזה קשה — יישוב המסורת האסלאמית עם החיים הפוליטיים האירופיים המודרניים — שבוצעו על ידי עורך דין פרובינציאלי תחת מדינת משטרה שבסופו של דבר כלאה אותו על כך. יש שם אומץ רוחני אמיתי. האם יש שם מקוריות — קשה יותר לקבוע; המורשת של תנועת האחים המוסלמים בהצהרה היא מפורשת, והשורה המצוטטת ביותר שלה היא רטוריקה שבילה את הקריירה שלו בהסברתה.
התכונה שהייתה לו באופן יוצא דופן הייתה עמידות בתנאים שנועדו לשבור בני אדם, לצד היכולת להחזיק קואליציה מלוכדת בזמן שהיא מופגזת. הוא שמר על תפקוד הממשלה בתוך בירה נצורה במשך שלוש שנים וחצי, הפך טריטוריה לא מוכרת למדינה המוכרת על ידי וושינגטון ובריסל בתוך חמישה שבועות, וניהל משא ומתן על הסדר שהגן עליה כאשר המצב הצבאי לא זיכה אותו בכך.
המקרה הנגדי הוא משמעותי. ל-ICTY הייתה חקירה פתוחה נגדו בעת מותו, ככל הנראה בגין אחריות פיקודית, ודוברה מסר כי ההאשמות לא ייחשפו מכיוון שאינו יכול עוד להשיב עליהן. מוג'אהדין זרים לחמו בצבאו; בן לאדן (bin Laden) החזיק בדרכון בוסני במהלך נשיאותו. המקרה שלו נשען על רצון, לא על מוח, והוא מלווה בתיק פתוח.
דדו
בוסניאקים כינו אותו דדו — סבא. הלווייתו ב-22 באוקטובר 2003 משכה בין 100,000 ל-150,000 אבלים, מכובדים מארבעים וארבע מדינות, 105 חברי האספה הלאומית הגדולה של טורקיה, יותר מארבע מאות עיתונאים ולא פחות מארבעת אלפים מברקים; תמיכתו סייעה ל-SDA להתאושש בבחירות 2002. ניסיונות לקרוא את רחובה הראשי של סרייבו ואת נמל התעופה הבינלאומי שלה על שמו נכשלו מול התנגדויות של פוליטיקאים מרפובליקה סרפסקה ומהקהילה הבינלאומית, ובאוגוסט 2006 פצצה גרמה נזק לקברו בבית העלמין קובאצ'י (Kovači); המפציץ מעולם לא זוהה. הוא החזיק במעיטור המסדר הגדול של המלכה ילנה (Grand Order of Queen Jelena), מסדר המדינה של הרפובליקה של טורקיה ומסדר העצמאות. עשרים שנה לאחר מכן, הוא נותר הדמות שדרכה בוסניה מתווכחת עם עצמה על מהותה.