עלי מזרועי: האיש שהתווכח עם כולם
כאשר אוניברסיטת קורנל התכנסה כדי להנציח אותו, היא השאילה שורה שלו עבור הכותרת: "חיי הם ויכוח אחד ארוך". זו לא הייתה צניעות כוזבת. במשך חמישה עשורים, עלי מזרועי (Ali Mazrui) נכנס לעימותים עם מרקסיסטים וקפיטליסטים, עם ליברלים מערביים ולאומנים אפריקאים, עם חילונים ואסלאמיסטים, ועם רבים מעמיתיו – והוא עשה זאת בפרוזה כה צלולה, שהטיעונים חרגו הרבה מעבר לחדר הסמינרים. בשנת 1986 הוא העביר את הוויכוח לטלוויזיה ועורר את אחת המחלוקות התרבותיות הסוערות ביותר שידעה הטלוויזיה הציבורית האמריקאית אי פעם.
מומבסה, ומבחן שנכשל
מזרועי נולד במומבסה שבחוף קניה ב-1933, למשפחה בעלת שורשים עמוקים במלגות אסלאמיות במזרח אפריקה. אותה ירושה – סוואהילית, מוסלמית, חופית, המכוונת הן לעבר האוקיינוס ההודי והן לעבר פנים אפריקה – סיפקה את חומרי הגלם לכל מה שתיאר מאוחר יותר אודות הזהות הרב-גונית של אפריקה.
תחילת דרכו לא הייתה מרשימה. הוא הציג ביצועים כה גרועים בבחינותיו עד שנדחה על ידי מכללת מקרר (Makerere College), שהייתה אז המוסד המוביל להשכלה גבוהה במזרח אפריקה הבריטית. שווה להתעכב על הדחייה: האיש שיהפוך לאחד האקדמאים המעוטרים ביותר בדורו, בעל תארים לשם כבוד באלוהות, מדעים, פיתוח אנושי, מדעי הרוח וכלכלה פוליטית, לא הצליח להתקבל לאוניברסיטה המקומית. במקום זאת, הוא צבר את כישוריו בחו"ל – תואר ראשון ממנצ'סטר ב-1960, תואר שני מקולומביה ב-1961, ודוקטורט מאוקספורד ב-1966.
מקרר ואילך
לאחר מכן הוא הלך ללמד במוסד שדחה אותו. מקרר בשנות ה-60 הייתה הכור ההגותי של מזרח אפריקה העצמאית החדשה, ומזרועי הפך לאחת הדמויות הבולטות ביותר בה – חוקר שכתב לעיתונות באותה קלות שכתב לכתבי עת, ושסבר שמדען מדינה שלא ניתן להבינו על ידי הציבור, החמיץ את תפקידו.
הוא עזב לארצות הברית ומעולם לא חזר באופן מלא. הקריירה שלו עברה דרך סטנפורד, אוניברסיטת מישיגן, אוניברסיטת בינגהמטון וקורנל. בבינגהמטון הוא היה פרופסור אלברט שווייצר למדעי הרוח וניהל את המכון ללימודי תרבות גלובליים; בקורנל הוא היה פרופסור אורח (A.D. White Professor-at-Large), מאוחר יותר פרופסור אמריטוס, וחוקר בכיר ללימודי אפריקה. התפוקה הייתה עצומה: בין שלושים לארבעים ומשהו ספרים, תלוי במי סופר, בתוספת מאות מאמרים על פוליטיקה אפריקאית, תרבות פוליטית בינלאומית ואסלאם פוליטי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →"האפריקאים", והתגובה האמריקאית
בשנת 1986 שידרו ה-BBC ו-PBS את הסדרה האפריקאים: מורשת משולשת (The Africans: A Triple Heritage), שנכתבה והוצגה על ידי מזרועי. התזה שלה הייתה זו שהפכה לסימן ההיכר שלו: אפריקה המודרנית היא תוצר של שלוש ירושות חופפות – מסורת אפריקאית ילידית, אסלאם, והמורשת המערבית שהגיעה דרך הקולוניאליזם – ושאי אפשר להחסיר אף אחת משלוש אלו מבלי לסלף את השלם.
הסדרה הפכה אותו למפורסם וקנתה לו אויבים. בארצות הברית היא הותקפה כ"אנטי-מערבית", והמהומה סביב המימון והמסגור שלה הפכה למקרה בוחן במלחמות התרבות של סוף שנות ה-80. מה שהתוקפים החמיצו בדרך כלל הוא שמזרועי לא היה פולמוסן אנטי-קולוניאלי פשוט. הטיעון שלו היה מאוזן מבנית ולכן לא מספק לאף אחד: המערב היה אחד משלושה כוחות מעצבים, לא המקור לכל תחלואי אפריקה ולא מקור ישועתה, והאסלאם קיבל משקל בהיסטוריה האפריקאית שליברלים מערביים ולאומנים אפריקאים חילונים העדיפו שלא להעניק.
העמדות המביכות
מזרועי התמחה בטענות שבעלי בריתו לא רצו בהן. הוא מתח ביקורת על המרקסיזם ועל הקפיטליזם המערבי בעוצמה דומה בערך, בטענה שהבעיה של אפריקה היא תלות ולא כשל אידיאולוגי בודד. הוא לחץ על קשרים חזקים יותר בין אפרו-אמריקאים ליבשת אפריקה. הוא טען שחוקי השריעה אינם בהכרח בלתי תואמים לדמוקרטיה – עמדה שהפכה אותו לחיוני עבור קוראים מסוימים ובלתי נסלח לאחרים. ובמהלך המלחמה הקרה הוא העלה את הרעיון שאפריקה צריכה לרכוש נשק גרעיני כהרתעה, הצעה שנועדה פחות כמדיניות ויותר כפרובוקציה בנוגע למי מורשה להחזיק בכוח במערכת הבינלאומית.
הוא היה גם, לאורך כל הדרך, איש הממסד. הוא ייעץ למוסדות כולל הבנק העולמי, כיהן כנשיא האגודה ללימודי אפריקה של ארצות הברית וכסגן נשיא הקונגרס הבינלאומי ללימודי אפריקה. הוא טען מתוך הממסד שעליו יצא חוצץ.
מדוע עלי מכונה גאון
האיכות הספציפית הייתה סינתזה בהיקף יוצא דופן – היכולת להחזיק במסורות אינטלקטואליות אפריקאיות, אסלאמיות ומערביות בו-זמנית ולתאר כיצד הן פועלות זו על זו, מבלי להתמוטט לתוך אף אחת מהן. רוב חוקרי אפריקה בתקופתו עבדו מתוך מסגרת אחת: כלכלה פוליטית מרקסיסטית, תיאוריית מודרניזציה ליברלית, או לאומיות תרבותית. "המורשת המשולשת" של מזרועי הייתה סירוב לבחירה זו, ועמידותו כביטוי – הוא נכנס לאוצר המילים של אנשים שמעולם לא קראו דף מכתביו – היא עדות לכך שהוא נתן שם למשהו אמיתי.
ההכרה הציבורית תומכת בטענה זו ככל שדברים כאלה יכולים. פרוספקט (Prospect) ופוריין פוליסי (Foreign Policy) הציבו אותו בין מאה האינטלקטואלים הציבוריים המובילים בעולם בשנת 2005; הוא דורג בין חמש מאות המוסלמים המשפיעים ביותר ב-2012–13; מישיגן העניקה לו את פרס הישגי הסגל המצטיינים שלה ב-1988 והוא קיבל את פרס האפריקניסט המצטיין ב-1995. אלו כבוד על השפעה, והשפעה היא מה שהיה לו.
טיעון הנגד הכנה הוא שמזרועי היה מסאי וסינתטיקאי ולא בונה תיאוריות או יצרן של ידע אמפירי חדש. המורשת המשולשת היא מטאפורה ארגונית עוצמתית; זה אינו מודל שניתן לבדיקה, ומבקרים טענו שהוא משטיח שונות עצומה ברחבי יבשת לתוך תוכנית משולשת מסודרת. חיבתו לניסוחים מושכי תשומת לב לעיתים עלתה על הראיות שלו, והפרובוקציה של ההרתעה הגרעינית היא המקרה הברור ביותר של רעיון שהושק למען האפקט הרטורי שלו ולא בשל היתכנותו. הוא לא בנה אסכולת ממשיכים בדרך שתיאורטיקן עושה.
מה שהיה לו, ברמה שמעט מאוד אקדמאים מגיעים אליה, הוא היכולת להפוך רעיונות על אפריקה לקריאים עבור ציבור עולמי מבלי לפשט אותם לתעמולה – ולהישאר, במשך חמישים שנה, בלתי צפוי באמת לגבי העמדות שינקוט. קרא לזה גאונות של מסגור ולא של גילוי. על פי העדות לכמה אנשים עדיין משתמשים במסגרת שלו, זה לא דבר קטן.
מורשת
מזרועי הלך לעולמו ב-12 באוקטובר 2014, בגיל שמונים ואחת, ונקבר בקניה; משפחתו ביקשה שתרומות הנצחה יועברו למרכז הנסיך אל-וליד להבנה מוסלמית-נוצרית באוניברסיטת ג'ורג'טאון, מוסד המוקדש בדיוק לדיאלוג שהוא הקדיש את חייו לניהולו. מאמריו מוחזקים בספריות אוניברסיטת בינגהמטון. המושג שטבע מאריך ימים אחריו בדרך הרגילה שרעיונות עושים – מנותק ממחברו, נתון לוויכוח על ידי אנשים מכל הצדדים, ועדיין פועל. הוא היה מחשיב זאת לתוצאה הנכונה. הוויכוח, אחרי הכל, היה העיקר.