אחמד שאה מסעוד היה מנהיג צבאי ומפקד גרילה אפגני בולט, המכונה "האריה מפנג'שיר". הוא הוביל את ההתנגדות נגד הכיבוש הסובייטי ולאחר מכן נגד הטאליבן במהלך המלחמות באפגניסטן. הוא נרצח על ידי אל-קאעידה בשנת 2001, יומיים בלבד לפני פיגועי ה-11 בספטמבר.
אחמד שאה מסעוד: המפקד שמעולם לא איבד את העמק
שני טוניסאים שנסעו בדרכונים בלגיים גנובים המתינו כמעט שלושה שבועות בצפון-מזרח אפגניסטן לראיון. ב-8 בספטמבר 2001 הם איימו לעזוב אם זה לא יקרה תוך יום. הראיון אושר ב-9 בספטמבר בחוג'ה בהאודדין. המצלמה הכילה פצצה. אחמד שאה מסעוד מת במסוק בדרכו לבית חולים שדה בטג'יקיסטן, בגיל ארבעים ושמונה. ארבעים ושמונה שעות לאחר מכן, מטוסים פגעו במרכז הסחר העולמי. הוא שרד עשרים ושש שנים של ניסיונות התנקשות — על ידי הקג"ב, המודיעין הקומוניסטי האפגני, גולבדין חכמתיאר, הטאליבן, אל-קאעידה — ומת יומיים לפני המלחמה שעליה הזהיר במשך שנים.
בנו של הקולונל
הוא נולד בסביבות 1953 בג'נגלאק, בעמק פנג'שיר, למשפחה טג'יקית סונית, ונקרא על שמו של אחמד שאה דוראני, מייסד האימפריה הדוראנית. אביו, דוסט מוחמד חאן, היה קולונל בצבא המלכותי האפגני; אמו, ביבי חורשיד, הייתה, לפי עדות המשפחה, בעלת חשיבה מודרנית, וחינכה את בנותיה כפי שחינכה את בניה.
הוא למד בבית ספר יסודי בהראט ולאחר מכן בתיכון הצרפתי-אפגני איסתיקלאל בקאבול, שם הפך לדובר צרפתית שוטפת, תקופה שכינה מאוחר יותר כתקופה המאושרת בחייו. הוא דחה מלגות ללימודים בצרפת, העדיף להישאר, ונרשם לפוליטכניון של קאבול, שהוקם על ידי הסובייטים, כדי ללמוד הנדסה ואדריכלות — מבלי לטרוח ללמוד רוסית. הקריאה שלו, אז ובהמשך, הייתה נקודת המפתח: מאו על "המצעד הארוך", זיכרונותיו של גווארה, דה גול, וו נגוין ג'אפ, סון דזה, ומדריך אמריקאי ללוחמה בטרור שכינה כמשכיל מכולם.
הוא עבר רדיקליזציה בעקבות מלחמת 1967 בגיל ארבע-עשרה, והצטרף ל"נוער המוסלמי" תחת הפרופסור בורהנודין רבאני. ביולי 1975 הוביל התקוממות נגד דאוד חאן בפנג'שיר, כבש את חיל המצב ברוחה, ודוכא כאשר התמיכה המובטחת מקאבול לא הגיעה מעולם. הוא היה בן עשרים ושתיים. חכמתיאר ניסה להרוג אותו באותה שנה.
תשע מתקפות
במאי 1979 חזר לפנג'שיר עם עשרים וארבעה מלווים. עד יולי הוא נטש את המרד הגלוי לטובת מלחמת גרילה, לפי תוכנית של ארבעה שלבים: לבנות התנגדות שהאוכלוסייה האזרחית באמת תומכת בה; לנהל "הגנה פעילה" על העמק; לעבור למתקפה ברחבי הצפון; ואז להכליל זאת ברמה הלאומית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בין 1980 ל-1985 הסובייטים תקפו את פנג'שיר בערך פעמיים בשנה, ובשלב מסוים גייסו 30,000 חיילים קרביים. התשובה של מסעוד הייתה עקבית ואלגנטית — פינוי האוכלוסייה והלוחמים לעמקים מבוצרים, מארב לטורים המשוריינים בגישה, ואז כיבוש מחדש של השטח כשהסובייטים נסוגו. הם מעולם לא כבשו אותו. ב-1983 הוא קיבל הפסקת אש זמנית, השתמש בהפוגה לבנייה מחדש במקום למנוחה, והקים את "שורא-י נזאר", מועצה מפקחת שאיחדה 130 מפקדים ב-12 מחוזות ופרצה את הפלגים של מפלגת פשאוור שפיצלו את כל שאר החזיתות האפגניות.
הכוח גדל מפחות מאלף לוחמי גרילה מצוידים גרוע ב-1980 ל-13,000 ב-1989, מאורגנים בשלוש דרגות: מיליציית כפר, כוחות הלם חצי-ניידים, וקבוצות קומנדו של שלושים ושלושה איש שתקפו עד 100 קילומטרים משם. הם לבשו מדים; כובעי הפאקול שלהם הפכו לסמל ההתנגדות האפגנית. ה-MI6 הבריטי שלח מדריכים, רובי צלפים מושתקים ו—באופן מכריע— מכשירי קשר; ה-CIA, שעבד דרך פקיסטן, העדיף במידה רבה את חכמתיאר. בינתיים, מסעוד חילק את העמק לעשרים ושניים בסיסים מנהליים, לכל אחד מפקד צבאי, מנהל אזרחי, שופט, תובע וסנגור ציבורי, בתוספת ועדות לכלכלה, בריאות, חינוך ותרבות. הוא ניהל מדינה.
קאבול, והחורבן שלה
באפריל 1992 ממשלת נג'יבאללה קרסה והקואליציה של מסעוד כבשה את קאבול. הסכם פשאוור הפך אותו לשר ההגנה של המדינה האסלאמית החדשה של אפגניסטן; חכמתיאר סירב לחתום, ובתמיכת פקיסטן, הפציץ את הבירה שאליה לא יכול היה להיכנס. פלגים חזארים בתמיכת איראן ופלגים סוניים בתמיכת סעודיה הצטרפו; דוסטום החליף צדדים שוב ושוב. מסעוד התפטר במרץ 1993 כדי לקנות שלום שנמשך שבועות.
התיעוד שלו כאן שנוי במחלוקת באמת. במבצע אפשר בפברואר 1993, כוחותיו ובני בריתם מהאיתיחאד תקפו מחוז בקאבול שהוחזק על ידי חזארים; Human Rights Watch ופרויקט הצדק של אפגניסטן מטילים עליו אחריות על כישלון במניעת זוועות נגד אזרחים ועל הפגזת אזורי מגורים. הוא כינס פגישה למחרת והורה להפסיק את ההרג והביזה, ולא הצליח לעצור זאת. אחרים חולקים על הייחוס — רוי גוטמן טוען כי עדים הפלילו יחידות איתיחאד שלא היו תחת פיקודו, והכתב אדוארד ג'ירארדט, שנכח בקאבול, מתעקש שהוא לא הורה על הפשעים ולא יכול היה לשלוט בכל מפקד בעיר קורסת. שני הדברים כנראה נכונים, ואף אחד מהם אינו תירוץ.
העמידה האחרונה
הטאליבן כבש את קנדהאר ב-1994. מסעוד הביס אותם בהראט בפברואר 1995 על ידי הטסת 2,000 חיילים, ושבר מצור של שנה על קאבול. אבל כשג'לאלאבאד נקנתה מתחת לאפו בספטמבר 1996, והשאירה את הבירה פתוחה מכל כיוון, הוא הורה על נסיגה מלאה במקום להילחם על עיר שלא יכול היה להחזיק ושנהרסה. הטאליבן נכנס לקאבול ב-27 בספטמבר.
במשך חמש שנים הוא החזיק בכ-30 אחוז מאפגניסטן עם החזית האסלאמית המאוחדת, והפך לאחר תבוסת דוסטום ב-1998 למנהיג החזית היחיד שעדיין נלחם; השאר חיו בגלות. הטאליבן הציע לו שוב ושוב חלק בשלטון. הוא סירב, כינה את ההבדלים עם עמדתו הפרו-דמוקרטית כבלתי ניתנים לגישור, וחזה שהם יפלו ברגע שהתמיכה הפקיסטנית תסתיים. בספטמבר 2000 הוא חתם על הצהרת הזכויות החיוניות של נשים אפגניות; בשטחו הבורקה לא הייתה חובה ובתי ספר לבנות פעלו לאורך המלחמה. באפריל 2001, כשהוזמן לנאום בפני הפרלמנט האירופי על ידי הנשיאה ניקול פונטיין, שכינתה אותו "הקוטב של החופש באפגניסטן", הוא ביקש סיוע הומניטרי והזהיר כי מתקפת טרור רחבת היקף על אדמת ארה"ב קרובה.
מדוע אחמד נקרא גאון
הטענה נשענת על הישגים מוכחים ולא על מוניטין. המחקר של סנדי גאל, שכותרתו נפוליאון האפגני, מסיק מיומניו של מסעוד שהוא היה "גם אסטרטג צבאי מבריק וגם מנהל מוכשר" — והצירוף הזה הוא מה שיוצא דופן. מתקפות סובייטיות חוזרות ונשנות, בשלב מסוים 30,000 חיילים, נכשלו מול כוח שהתחיל בפחות מאלף איש; הטאליבן מעולם לא כבש את פנג'שיר כל עוד הוא חי. הוא תכנן מבנה כוח תלת-שכבתי, מועצת פיקוד בין-פלגית המשתרעת על פני 12 מחוזות, ומנהל אזרחי עם בתי משפט וסנגורים ציבוריים, הכל תחת הפגזה. קציני CIA שפגשו אותו ב-2001 מצאו בית שהכיל אלפי ספרים — שירה פרסית, היסטוריות מלחמה בשפות שונות, ביוגרפיות של מפקדי גרילה — ואדם ש"שזר התייחסויות מתוחכמות ומדודות להיסטוריה האפגנית ולפוליטיקה העולמית" בטיעוניו. הוא קרא את מאו, ג'אפ וסון דזה, ואז יישם אותם על השטח שלו במקום לחקות אותם.
למקרה הנגדי יש חשיבות. מסעוד היה מפקד מעולה ופוליטיקאי כושל: הממשלה שבה שירת כשר ההגנה הייתה מדינה מתה, וקאבול שכוחותיו נאבקו עליה הפכה להריסות. Human Rights Watch רואה אותו מעורב אישית בהרג אזרחים באפשאר ב-1993, והפקודה שלו לעצור אותם לא נענתה — מפקד שלא יכול לשלוט בחייליו נשפט לפי הסטנדרט שהוא עצמו קבע. הוא מעולם לא זכה להסדר לאומי, והברית שהקים ב-2001 לא נבחנה כשמת. הגאונות שלו הייתה מבצעית וארגונית, שהופעלה בקנה מידה של עמק וצבא; היא לא התרחבה להחזקת מדינה יחד.
מורשת
ממשלת חמיד קרזאי מינתה אותו לגיבור לאומי של אפגניסטן, וה-9 בספטמבר צוין כיום הקדושים תחת הרפובליקה. הוא נחשב באופן נרחב לאחד ממפקדי הגרילה המשפיעים ביותר של המאה העשרים, עם פולחן האישיות התואם — "דמות הצ'ה גווארה" שה-CIA ראה. בנו אחמד מסעוד מוביל כעת את חזית ההתנגדות הלאומית נגד אמירות הטאליבן המשוחזרת, מאותו עמק, על אותו היגיון. האסטרטגיה האריכה ימים יותר מהאסטרטג; האם היא תעבוד פעמיים, זה עדיין לא הוכרע.