אדל: הקול שהביס את עידן הסטרימינג
האלבום השני של אדל, 21, שהה 24 שבועות במקום הראשון במצעד הבילבורד 200 – שיא שאף אמן לא השתווה לו – בעשור שבו תעשיית המוזיקה כביכול חיסלה את האלבום כפורמט. היא עשתה זאת לא בעזרת מופע ראוותני, אלא בעזרת קול, פרידה ושירים שנכתבו בפשטות כזו שמיליוני זרים יכלו לשמוע בהם את חייהם שלהם.
וסט נורווד, וקול שהתגלה מוקדם
אדל לורי בלו אדקינס (Adele Laurie Blue Adkins) נולדה ב-5 במאי 1988 בטוטנהאם שבלונדון, לאם אנגלייה, פני אדקינס, ולאב וולשי, מארק אוונס, שעזב את המשפחה כשהייתה בת שנתיים. היא גדלה אצל אמה והחלה לשיר בגיל ארבע. המשפחה עברה לברייטון ב-1997 וחזרה ללונדון ב-1999, והשתקעה בווסט נורווד, שכונת מעמד הפועלים בדרום לונדון שהעניקה את שמה לשירה הראשון. היא סיימה את לימודיה בבית הספר לאמנויות הבמה והטכנולוגיה BRIT School בקרוידון במאי 2006, מוסד שבין בוגריו באותה תקופה נמנו גם ליאונה לואיס וג'סי ג'יי.
מהדמו ב-MySpace למקום הראשון במצעד הלאומי
אדל חתמה בחברת התקליטים XL Recordings ב-2006 והוציאה את סינגל הבכורה שלה, "Hometown Glory". אלבום הבכורה שלה, 19, יצא ב-2008, הגיע למקום הראשון בבריטניה וזיכה אותה בפרס גראמי לתגלית השנה ב-2009 – סימן מוקדם לכך שהקול שלה אינו מקרי. אך היה זה האלבום 21, שיצא ב-2011 ונכתב בעקבות פרידה, שהפך אותה לתופעה דורית: הוא הפך לאלבום הנמכר ביותר במאה ה-21, ובטקס הגראמי בשנה שלאחר מכן הוא גרף שישה פרסים, כולל אלבום השנה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →סקייפול, ואלבום בשם 25
בשנת 2012 כתבה וביצעה אדל את שיר הנושא לסרט ג'יימס בונד סקייפול (Skyfall), וזכתה בפרס האוסקר לשיר המקורי הטוב ביותר ב-2013 – הוכחה לכך שהשפעתה חרגה מעבר למוזיקת פופ אל הבמה המסורתית ביותר של כתיבת מוזיקה לסרטים. אלבומה השלישי, 25, שיצא ב-2015, שבר שיאי מכירות בשבוע הראשון בבריטניה ובארה"ב בדרכו לחמישה פרסי גראמי נוספים ב-2017. על אלבום זה, שנוצר לאחר שהפכה לאם ולאחר תקופה של התבוננות פנימית, אמרה בפשטות: "האלבום הקודם שלי היה אלבום פרידה, ואם הייתי צריכה לתייג את זה, הייתי קוראת לו אלבום פיוס". אלבומה הרביעי, 30, יצא ב-2021 והפך לאלבום הנמכר ביותר בעולם באותה שנה, ולאחריו עברה לפרק קריירה מסוג אחר: סדרת ההופעות "Weekends with Adele" בלאס וגאס, שהתקיימה בין 2022 ל-2024, והחליפה סיבובי הופעות עולמיים בבמה קבועה ובקהל שבוי לילה אחר לילה.
מספרים שעדיין מעוררים השתאות
לפי כל חישוב, קנה המידה אינו רגיל: 16 פרסי גראמי, 12 פרסי בריט ופרס אוסקר, עם יותר מ-120 מיליון תקליטים שנמכרו ברחבי העולם. היא תוארה כסמל תרבות בריטי, והתיאור עומד במבחן המספרים ולא למרות אותם מספרים – אמנית שהדומיננטיות המסחרית שלה הגיעה דרך בלדות וכתיבת שירים וידויים ולא דרך צלילי דאנס-פופ או היפ-הופ שהגדירו את מצעדי הפופ לאורך עלייתה.
הערה על מיסים, וחשבון נפש כנה
המעידות הציבוריות של אדל היו נדירות אך בולטות. ב-2011 היא ספגה ביקורת על כך שאמרה שהיא "מזועזעת" מתשלום מס בשיעור של 50 אחוז בבריטניה בהתחשב במה שחשה כשירות ציבורי לא הולם בתמורה, הערה שנתפסה על ידי מבקרים כחסרת רגישות מצד כוכבת עשירה טרייה. חושפנית יותר הייתה פתיחותה לגבי מאבקים פרטיים קשים יותר: היא דיברה על דיכאון לאחר לידה וחרדה בעקבות לידת בנה ב-2012, על נישואיה לסיימון קונקי ב-2018, על הפרידה והגירושים שבאו לאחר מכן, וב-2023 חשפה כי התמודדה עם מה שכינתה "אלכוהוליזם גבולי", וציינה כי הייתה פיכחת במשך שלושה חודשים בזמן שדיברה על כך.
מדוע אדל מכונה גאונה
המילה שמוצמדת לאדל נוגעת כמעט תמיד לכלי עצמו – קול בעל עוצמה, שליטה ובהירות רגשית יוצאי דופן, בשילוב עם כישרון למלודיה וכתיבת מילים ישירה שהופכת שברון לב פרטי למשהו שאצטדיון שלם יכול לשיר בחזרה אליה. זהו כישרון אמיתי וספציפי: היכולת לכתוב ולבצע שירים שנוגעים בו-זמנית גם בגופים ביקורתיים (הגראמי, האקדמיה) וגם בעשרות מיליוני מאזינים רגילים, בעידן שבו שני הקהלים הללו לעיתים רחוקות מסכימים. זוהי מלאכת מחשבת ואינסטינקט יותר מאשר אינטלקט במובן מופשט כלשהו – היא אינה חדשנית בסאונד כפי שחלק מבני דורה הם, והמוזיקה שלה יושבת בנוחות בתוך הפופ והבלדות המסורתיות ולא דוחפת נגדם. הטיעון הנגדי הכנה הוא שהגאונות שלה, אם היא כזו, היא פרשנית ורגשית ולא המצאתית מבחינה פורמלית: היא לא המציאה מחדש את מוזיקת הפופ, היא שכללה צורה עתיקה מאוד שלה – שיר הטורצ' (torch song) – עבור קהל של עידן הסטרימינג, ועשתה זאת בעקביות ששישה פרסי גראמי לאלבום אחד הופכים לקשה לביטול.
מורשת
השיאים של אדל במכירות ובאורך החיים במצעדים הגדירו מחדש את הציפיות למה שהשקת אלבום בסגנון העידן הפיזי יכולה להשיג בעולם הסטרימינג. מעבר למספרים, היא הפכה לסוג נדיר של דמות פופ – כזו שהתהילה שלה נשענת כמעט לחלוטין על יכולת קולית וכתיבת שירים ולא על תדמית, כוריאוגרפיה או פרסונה – וסדרת ההופעות שלה בלאס וגאס סימנה פנייה מכוונת לעבר קביעות על פני ראוותנות, כשהיא מאפשרת לקהל להגיע אל הקול במקום להפך.