עדה יונת: 'המשוגעת של הכפר' שמיפתה את הריבוזום
במשך רוב שתי העשורים, קהילת הביולוגיה המבנית אמרה לעדה יונת (Ada Yonath) שהיא מבזבזת את הקריירה שלה. היא תיעדה את פסק הדין במילותיה שלה: "הפכתי לחולמת של העולם, למשוגעת של הכפר, למה שקראו לו מדענית, ולאדם המונע על ידי פנטזיות". עמית אחד חזה שהיא תמות לפני שתגיע ליעדה. היא הגיעה ליעדה, זכתה בפרס נובל לכימיה בשנת 2009, והמשיכה לפרסם מאמרים ולנהל שיתופי פעולה עד למותה ב-31 באוגוסט 2026, בגיל שמונים ושבע.
ילדות בירושלים, ומרפסת אחת
יונת נולדה ב-22 ביוני 1939 בשכונת גאולה בירושלים להלל ואסתר ליפשיץ, מהגרים יהודים מפולין שהגיעו בשנת 1933. המשפחה הייתה ענייה מספיק כדי לחלוק דירת ארבעה חדרים עם שתי משפחות אחרות. אביה, רב שסבל מבריאות לקויה כרונית, נפטר בגיל ארבעים ושתיים, כשהייתה בת אחת-עשרה, ואמה עברה עם המשפחה לתל אביב כדי להיות קרובה לקרובי משפחה.
האנקדוטה המגדירה את ילדותה היא כזו שסיפרה על עצמה. בגיל חמש, מתוך רצון לדעת כמה גבוהה מרפסת הדירה, היא ערמה רהיטים כדי למדוד זאת, נפלה לקומת הקרקע ושברה את ידה. אף אחד מהוריה לא זכה להשכלה פורמלית, אך שניהם נאבקו כדי להכניס אותה לבית הספר הנחשב 'בית הכרם'. לאחר שירות חובה בחיל הרפואה, היא למדה כימיה, ביוכימיה וביופיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, וסיימה תואר ראשון בשנת 1962 ותואר שני בשנת 1964.
קולגן, גבישים והמעבדה הראשונה בישראל
עבודת הדוקטורט שלה, שהושלמה במכון ויצמן בשנת 1968 תחת הנחייתו של וולפי טראוב (Wolfie Traub), השתמשה בקריסטלוגרפיה בקרני רנטגן כדי לחקור את מבנה הקולגן. לאחר מכן עשתה פוסט-דוקטורט במכון מלוך (Mellon Institute) באוניברסיטת קרנגי מלון על חלבונים סיביים בשנת 1969, ב-MIT על חלבונים גלובולריים בשנת 1970, ואצל ויליאם ליפקומב (William Lipscomb) בהרווארד. בשנת 1970 היא חזרה הביתה והקימה את המעבדה הראשונה לקריסטלוגרפיה ביולוגית בישראל, שמשך שנים הייתה גם היחידה מסוגה.
המכונה הבלתי אפשרית
בסוף שנות ה-70 היא בחרה את הבעיה שלה: הריבוזום, המכונה המולקולרית הקיימת בכל תא חי שקוראת את ה-RNA השליח ומרכיבה ממנו חלבונים. כולם הסכימו שזהו המבנה החשוב ביותר שטרם פוצח בביולוגיה. כולם גם הסכימו שזה בלתי אפשרי לביצוע. הריבוזום הוא עצום לפי סטנדרטים קריסטלוגרפיים, עשוי הן מ-RNA והן מחלבון, גמיש מבנית, וידוע לשמצה בכך שהוא אינו נוטה ליצור גבישים מסודרים כפי שנדרש לעקיפת קרני רנטגן. "זו הייתה תחילתו של מסע ארוך שנמשך מעל שני עשורים", כתבה, "שבו נתקלתי בתגובות של חוסר אמון ואפילו לעג".
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →היא עבדה בין ישראל לגרמניה, הובילה קבוצה עם היינץ-גונטר ויטמן (Heinz-Günter Wittmann) במכון מקס פלאנק לגנטיקה מולקולרית בברלין בין השנים 1979 ל-1984, עמדה בראש יחידת מחקר של מקס פלאנק בסינכרוטרון DESY בהמבורג בין השנים 1986 ל-2004, וניהלה את מרכז הלן ומילטון א' קימלמן למבנה והרכבה ביומולקולרית במכון ויצמן משנת 1986.
מה לימד אותה הדוב בשנת חורף
פריצת הדרך הראשונה הגיעה מפיסת היסטוריה טבעית ולא מהקריסטלוגרפיה. "ההשראה שלי הגיעה ממאמר על דובים בשנת חורף", אמרה, "שדוחסים את הריבוזומים שלהם בצורה מסודרת בתאים שלהם רגע לפני שנת החורף". אם דוב יכול לערום את הריבוזומים שלו למערכים מסודרים, הריבוזומים אינם מטבעם בלתי ניתנים לגביש; הם פשוט זקוקים לתנאים הנכונים ולמקור הנכון. היא פנתה לאורגניזמים הבנויים לסביבות עוינות, חיידקים תרמופיליים ומיקרובים מים המלח, מתוך הנחה שהמכניקה המולקולרית שלהם תהיה חסונה יותר ומוכנה יותר לשבת בשקט.
קריו-קריסטלוגרפיה ורגע 'אאורקה'
המכשול השני היה שקרן הרנטגן עצמה הרסה את הגבישים מהר יותר מכפי שניתן היה לאסוף נתונים שימושיים. התשובה של יונת הייתה להקפיא אותם, ולחשוף את הגבישים לטמפרטורות של סביב מינוס 185 מעלות צלזיוס כך שנזקי הקרינה הואטו לקצב שניתן לניהול. "היום שבו ביצענו את הניסוי הזה היה מיוחד וייחודי", היא נזכרה. "אחד מרגעי ה'אאורקה!' הנדירים". קריו-קריסטלוגרפיה ביולוגית היא כיום פרקטיקה סטנדרטית בביולוגיה מבנית, המשמשת מדי יום חוקרים שאין להם מושג של מי הייתה הבעיה שהיא הומצאה לפתור.
המבנים והאנטיביוטיקה
בשנת 1993 היא ויזואלה את המנהרה שדרכה יוצאת שרשרת החלבון שזה עתה נוצרה מהריבוזום. עד שנת 2000 ו-2001 הצוות שלה פרסם מבנים תלת-ממדיים מלאים ברזולוציה גבוהה של שתי תת-היחידות הריבוזומליות החיידקיות, וחשף בין היתר אזור שמור אוניברסלית של סימטריה פנימית בתוך מכונה שהיא אחרת א-סימטרית. מתחרים החלו לאמץ את השיטות שלה באמצע שנות ה-90, מה שהיה צורת אישור משל עצמה.
התוצאה הרפואית הייתה מיידית. מספר רב של אנטיביוטיקה פועלים על ידי חסימת הריבוזום החיידקי, ועד למבנים של יונת איש לא יכול היה לראות כיצד. היא המשיכה לפענח את מנגנון הפעולה של יותר מעשרים מהן, והפכה את פיתוח האנטיביוטיקה מסינון אמפירי לתכנון תרופות מבוסס מבנה בדיוק ברגע שבו עמידות הפכה למצב חירום עולמי.
מדוע עדה נקראת גאונה
האיכות האינטלקטואלית המדוברת אצל יונת אינה הפשטה או מהירות. זוהי שילוב של טעם טוב בבחירת בעיות וסובלנות כמעט חריגה לכך שאומרים לה שהיא טועה. הבחירה בריבוזום בשנת 1979 לא הייתה הימור על ניסוי קשה; זו הייתה התחייבות של קריירה למשהו שהקונצנזוס בתחום החשיב לבלתי אפשרי, ללא ערובה לתוצאת ביניים שתצדיק עשור של עבודה. שני המהלכים המכריעים שלה היו גם יוצאי דופן בצידיותם: קריאת מאמר על דובים בשנת חורף ושאיבת אסטרטגיה לצמיחת גבישים ממנו, והחלטה שאם קרן הרנטגן היא האויב, התשובה היא להקפיא את המטרה. שניהם הם סוג של חשיבה שחוצה תחומים במקום להעמיק באחד.
נשיא מכון ויצמן, אלון כהן, ציין בדיוק את האיכות הזו במותה: "עדה הייתה מדענית יוצאת דופן שמעולם לא היססה לבחור בדרך שאחרים החשיבו כבלתי אפשרית". נשיא ישראל, יצחק הרצוג, כינה אותה "פורצת דרך בינלאומית".
טיעון הנגד הכן הוא שפרס נובל ב-2009 חולק לשלושה, עם ונקטרמן רמאקרישנן (Venkatraman Ramakrishnan) ותומאס סטייץ (Thomas Steitz), שהקבוצות שלהם פתרו מבנים ריבוזומליים באותה תקופה ובמובנים מסוימים הגיעו לרזולוציה גבוהה יותר תחילה. הטענה של יונת נשענת פחות על היותה הראשונה להגיע למבנה מוגמר ויותר על היותה האדם שהפך את הבעיה למטפלת כלל, ועל המורשת המתודולוגית של קריו-קריסטלוגרפיה. זה גם נכון שהבידוד הארוך שלה היה בחלקו תוצאה של עבודה לפני שמקורות סינכרוטרון וכוח מחשוב הדביקו את השאיפות שלה; חלק מהמבקרים שלה ביצעו הערכה סבירה של הטכנולוגיה של 1985 במקום להיות סתומים בלבד. היא צדקה בכל מקרה. הסיכום שלה לעניין, באופן אופייני, היה בדיחה: התחזיות שהיא תמות לפני שתסיים "הוכחו כשגויות, הריבוזומים חיים ובועטים (וגם אני)."
מורשת
יונת הייתה האישה הישראלית הראשונה שזכתה בפרס נובל, האישה הראשונה מהמזרח התיכון שזכתה בו במדעים, והאישה הראשונה מזה ארבעים וחמש שנים שזכתה בפרס הכימיה. היא החזיקה בפרס ישראל ובפרס הארווי בשנת 2002, בפרס מאסרי (Massry Prize) בשנת 2004, בפרס וולף לכימיה בשנת 2006, ובפרס אלברט איינשטיין העולמי למדע ופרס לוריאל-אונסק"ו לנשים במדע בשנת 2008, יחד עם חברות באקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב, האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים והאקדמיה האפיפיורית למדעים. היא דיברה בפומבי בעד שחרור אסירים פלסטינים, בטענה ששבי "מעודד ומנציח את המוטיבציה שלהם לפגוע בישראל ובאזרחיה". היא הותירה אחריה את בתה חגית, רופאה במרכז הרפואי שיבא, ואת נכדתה נועה. כל ביולוג מבני שמקפיא גביש לפני הירי עליו, וכל כימאי שמתכנן אנטיביוטיקה נגד מטרה ריבוזומלית, עובד בתוך העולם שהיא טענה לקיומו בעוד שקראו לה משוגעת.